לירן שפירא ממשיך בסדרת הפוסטים שנועדה לחשוף בפני מאמנים וספורטאים משני המינים את המחקר מאחורי האימון ואת הדברים שכל אחד מאיתנו יכול לעשות כדי לשדרג את איכות האימונים.
בשבוע הקודם כתבתי על הרעיון של "להגביל כדי לאפשר", שבבסיסו אומר שהמאמן צריך לעצב תרגילים ומשחקים המנחים את הספורטאי לבחור לפעול בצורה מסוימת על ידי מתן הזדמנות וצורך לפעול מבלי להכריח אותו. לפי גישה זו, ההחלטה של הספורטאי איך ומתי לפעול מתבססת על שני דברים עיקריים:
1) המידע מהסביבה שנתפס אצל הספורטאי כהזדמנויות לפעולה
2) הצורך שמניע אותו לפעול, כלומר המטרה שלו.
אם כך, המטרה שמניעה את הספורטאי לפעול יכולה להיות חשובה באותה מידה כמו עיצוב התרגיל.
לכן, הדבר הראשון שחשוב שנשאל את עצמנו כדי לעצב סביבת אימון מיטבית הוא: "מהי מטרת האימון?"
כשמאמן מתחיל לתכנן את האימון עליו קודם כל להציב מטרה, אשר תהיה הגורם המניע את ההחלטות שלו ושל הספורטאים. מוכרח להיות תיאום בין כוונות המאמן לכוונות הספורטאי. פער בין כוונות הספורטאי למטרות המאמן יכול להוביל לכישלון ולתסכול משני הצדדים.
ניתן לשפר את תיאום הכוונות על ידי מסגור המשימה בתוך התמונה הגדולה של סביבת התחרות, לדוגמה איך התרגיל יעזור לביצועים במשחק. המאמן יכול להגדיר באופן מילולי את המטרות ואת הציפיות שלו מהספורטאים במהלך כל תרגיל. למשל, חשוב שהספורטאים ידעו האם המטרה העיקרית היא למידה או ביצוע:
כאשר מטרת האימון מוגדרת בבירור כמוכוונת למידה, זה יוצר אקלים המאפשר לספורטאים לקחת סיכונים ולבצע טעויות כחלק מתהליך החיפוש אחר פתרונות מגוונים. זאת לעומת מטרה של ביצוע, בו הספורטאים ינסו לבצע את הפעולות שהם הכי בטוחים בהם והמאמן מודד את ההתקדמות שלהם.
לאחר שמטרת האימון מוגדרת על ידי המאמן ומובנת היטב על ידי הספורטאי, חשוב שהתרגיל שמעצב המאמן יאפשר לספורטאים הזדמנויות לפעול בהקשר למטרה שלהם. משימתו של המאמן היא להשתמש בידע שלו על הענף כדי ליצור מצבים שיזמינו את הספורטאי לנצל את האפשרויות העומדות בפניו. הוא יכול לעשות זאת על ידי שינוי של תנאי המשחק, החוקים, מספר השחקנים, ההוראות ליריב, גודל המגרש ועוד.
כאשר החלטות הספורטאי והמאמן מונחות על ידי המטרה של האימון, זה מאפשר לנו להעביר את המיקוד שלנו מפעולות לפעולות-גומלין עם הסביבה.
המיקוד על היכולת להסתגל לסביבה וללמוד לקלוט את המידע המתקבל ממנו, מאפשר לספורטאי להפסיק לחשוב על הפעולות שלו בתור 'טכניקות' שהוא צריך לחזור עליהן ולזכור, ובמקום זה לחשוב על הפעולות כפתרונות יעילים לבעיות שהוא נתקל בהן בזמן התחרות.
הרעיון של "חזרות ללא חזרה" שכתבתי עליו בפוסט לפני שבועיים, מתייחס לצורך לשים את הספורטאי בסביבות דינמיות בהן הוא נדרש לחזור על הניסיון לפתור בעיות בדרכים מגוונות להשגת המטרה.
השינוי בדגש, לא רק פעולות אלא פעולות-גומלין, הינו רעיון חשוב בגישה האקולוגית לפיתוח מיומנויות. המושג 'פעולות-גומלין' מכיל בתוכו את היחסים המורכבים בין כוונות הספורטאי, התפיסה והפעולה במשימה מוכוונת מטרה.
מקור:
Renshhaw, I., Davids, K., Newcombe, D., & Roberts, W. (2019). The Constraints-Led Approach: Principles for sports coaching and practice design. Routledge.
