ברוב המקרים קשב חיצוני עדיף על פנימי כשמדובר על איכות הביצועים. אך מה עושים כשרוצים לתקן טכניקה של ספורטאי? ייתכן שהשימוש באנלוגיות מוטוריות יכול לספק פתרון מעניין
בפוסט הקודם הזכרנו את המושג 'קשב' בהקשר של איכות הביצועים במאני טיים, וציינו שהממצאים בספרות מראים שברוב המקרים, ולא רק במאני טיים, מיקוד קשב חיצוני (כלומר, התמקדות הספורטאי בגורמים חיצוניים לגוף שלו עצמו כמו המטרה או הציוד) יעלה את הסיכוי לביצוע של תנועות שוטפות וחלקות ובהמשך לביצועים אופטימליים. לעומת זאת, מיקוד קשב פנימי (שהוא התמקדות באיברי הגוף המבצעים כמו למשל ברגל הבועטת או ביד הקולעת) עשוי לפגוע בשטף של התנועה ואי לכך גם באיכות הביצועים ובתוצאה עצמה.
הממצאים הללו עשויים להיות בעייתיים כשמדובר בתיקונים טכניים לספורטאים (ייתכן שגם בלימוד טכניקה, אבל זה כבר לפוסט אחר).
משום שהתיקון הטכני מכוון בדרך כלל לשינוי או דיוק התנועה הגופנית, הוא יכלול באופן טבעי דגשים על הביצוע הגופני ולכן, כפועל יוצא מכך, הספורטאי עשוי לעבור למיקוד קשב פנימי. אז מה עושים? אחת הדרכים לפתור את הדילמה היא השימוש באנלוגיות.
אנלוגיות בלמידה מוטורית הן הנחיות לביצוע שמתארות לספורטאי את הפעולה הרצויה מבלי למקד אותו בביצוע הטכני עצמו.
שלושה סוגי אנלוגיות מרכזיים:
אנלוגיית תרחיש – למשל, 'שלוף את העוגיות מהצנצנת' כדי לתאר את פעולת הכף היד בסוף זריקה בכדורסל.
אנלוגיית הגבלה – למשל, 'דמיין שיש לך רצועות שמונעות מהיד לזוז בזריקה' כשמנסים להגביל שימוש בידיים.
אנלוגיית מבוססת צורה – למשל, גרום לכדור לייצר צורה של קשת כשרוצים להדגיש את מימד הגובה בזריקה.
בסוג הנחייה שכזו אנחנו צפויים לקבל ביצועים באופן הרצוי בעינינו וזאת מבלי שהספורטאי יצטרך לחשוב על האיברים המבצעים שלו ויוכל להשאיר את מיקוד הקשב שלו חיצוני.
מה אומרים המחקרים על אנלוגיות?
גם במקרה הזה הממצאים מעורבים. למשל, במחקר על זריקת חיצים שהשווה בין הוראה מבוססת אנלוגיות להוראות מפורשות, כלומר אותן הוראות שמהן אמרנו שרצוי להימנע מחשש למיקוד קשב פנימי, לא נמצאו הבדלים בין סוגי ההוראות ונמצאו ביצועים איכותיים יותר דווקא כשלא היה משוב בכלל (1).
לעומת זאת, במחקר על 80 שחקניות כדורעף צעירות בגילאים 10 ו-11 נמצא יתרון ברור ללמידה באמצעות אנלוגיות שנשמר גם במבחן שבוצע זמן מה לאחר ההתערבות. היתרון אף בא לידי ביטוי בשאלונים שניתנו לתלמידות והעריכו את תחושת המסוגלות שלהן (2).
זוכרים את הביצועים במאני טיים? אז במחקר שבדק את הביצועים תחת-לחץ של זריקת עונשין בכדורסל עבור קבוצה שלמדה באמצעות אנלוגיה לעומת קבוצה שקיבלה הוראות טכניות מפורשות, נמצא שהקבוצה שקיבלה הוראות באמצעות אנלוגיה ביצעה דומה לרמה שבה ביצעה ללא לחץ וזאת בניגוד לקבוצת ההוראות הטכניות המפורשות שקרסה במאני טיים (3).
אז מה היה לנו ומה אפשר לקחת מזה?
1. הוראות מפורשות לביצועים טכניים עשויות להיות בעייתיות בהקשר של מעבר מיקוד הקשב מחיצוני לפנימי.
2. השימוש באנלוגיות, כלומר תיאור של הפעולה הרצויה מבלי להיכנס להיבטים טכניים גופניים, עשוי לשמש פתרון לדילמה הזו.
3. הממצאים הספרותיים מעורבים, אך ישנם ממצאים מחקריים שתומכים בשימוש באנלוגיות גם בשיפור הביצוע וגם בביצועים בזמן אמת.
קיומם של הממצאים, יחד עם הרציונל שתומך בשימוש בסוג ההוראה הזו, בהחלט תומך בשימוש באנלוגיות ככלי התערבותי למאמנים ואנחנו מזמינים אתכם להיות יצירתיים.
מקורות:
1. https://efsupit.ro/images/stories/septembrie2020/Art%20339.pdf
2. https://journals.humankinetics.com/view/journals/jsep/31/3/article-p337.xml
3. https://www.sciencedirect.com/science/article/abs/pii/S1469029218305077
