פוסט סיכום יום הולדת:
לפני המון שנים ליוויתי חבורת נערים בני 15 למחנה אימון בסרביה. עם אחד הנערים נשארתי בקשר של "פעם ב..." דרך הפייסבוק, הוא הפך למאמן, ובסגר הראשון של הקורונה הוא שאל אותי "מה עם פודקאסט?"
מאז Amit Rahmilevich ואני הקלטנו 33 פרקים של לצאת מהקווים - מאמנים מדברים על אימון, ואנחנו משתדלים להנות מהמקצוע שלנו ולתרום קצת לתרבות האימון בארץ.
שנה לאחר מכן אימנתי חבורת נערות בנות 15-16 ב-ASA JLM. היו לנו את הקשיים שלנו ואת ההצלחות ואפילו עלינו לפלייאוף באותה שנה. עם אחת השחקניות נשארתי בקשר של "פעם ב..." ואפילו ניסיתי לעזור לה להתאמן כשהיה צורך בזה.
כשהיה לי רעיון לכתיבה של ספר, סיפרתי עליו ל-Danielle Kreinin והשתדלתי לא להפריע יותר מדי בדרך לכתיבה של סימני דרך - הספר.
יכולים לקרוא עוד על הספר ולרכוש אותו כאן.
אתמול חילקתי ספר אחד לכל שחקנית בקבוצת הנערות שאני מאמן השנה, בליווי סיפור קצר על הקריירה של דניאל והעובדה שקצת לפני גיל 27 היא סופסוף השיגה את המטרה שלה, 11 שנים אחרי שהכרנו.
אתמול גם סיפרתי לשחקנים ולשחקניות שאני מאמן על השיחה של עמית ושלי בפרק האחרון של הפודקאסט עם עודד קטש. הוא הבחין שם בין כיף לבין אושר. לא תמיד כיף לנו ולא תמיד כשאנחנו מאושרים אנחנו צוחקים בקול גדול. אבל במקרה שלנו, המאמנים, גם כשקשה, גם כשאנחנו מתוסכלים או כועסים או מאוכזבים, אנחנו זוכים לקום יום-יום ולעשות מה שאנחנו אוהבים. זה גורם אצלי לאושר גדול, ואיחלתי את זה אתמול לכל מי שאני מאמן.
עוד דבר שאיחלתי להם ולעצמי הוא שאולי בעוד 10 שנים אשתף פה סיפור על איך הם ואני שיתפנו פעולה כדי ליצור עוד דבר אחד נפלא כמו "לצאת מהקווים" או "סימני דרך", וגם אם לא ליצור, אז אולי להישאר בקשר בדרך כזו או אחרת. קיבלתי אתמול ברכות יום הולדת מבלגיה, ארה"ב וצ'כיה, וזו זכות גדולה שיוצא לי לשמור איתן על קשר אחרי כל כך הרבה שנים.
ולבסוף, חלק נכבד מהאושר שאני מסוגל לחוות שייך ל-Yevheniia Kovalova שגם ביומיום דואגת שיהיה לי כיף ומעניין וטוב, וגם אתמול עשתה זה + עוגה ממש טעימה ובלון(!).
תודה לכל מי שבירכו, לכל מי שקראו, לכל מי שאמרו שאני דווקא לא נראה בן 38, ולכל מי ששותף למסע הזה.
תמיד קדימה.
