בליגות הכדורסל הצעירות בישראל, עד גיל 14 השמירה אסורה על כל המגרש ואז ההתקפה יכולה להתמסר בחלק המגרש האחורי במשך 8 שניות ולא יחטפו לה את הכדור.
מגיל 15 והלאה השמירה מותרת על כל המגרש.
מאמנים צריכים להחליט מי יקבל את הכדור ואיפה יעשה זאת.
האמירה ה"קלאסית" היא שהרכז/ת צריכים לקבל את הכדור באזור המשך קו העונשין בחלק המגרש האחורי, קרוב לסייד ליין.
מה היתרון? הרכז הוא בדרך כלל זה שמחליט החלטות טובות יותר, ואם יקבל את הכדור כאשר הוא קרוב לסייד ליין, הוא יוכל להחליט החלטות בקלות יחסית, משום שיוכל לראות את כל המגרש.
מה החיסרון בהחלטה שכזו? שאם רק שחקן אחד הוא זה שמקבל את הכדור לתחילת ההתקפה, והוא מאחורי הכדור או שקבוצת ההגנה מונעת ממנו לקבל את הכדור בקלות, משחק ההתקפה שלנו יתחיל בעיכוב משמעותי.
קבוצות אחרות נעזרות בשחקנים/ות נוספים להובלת הכדור במעלה המגרש.
אצל חלקן אלה גארדים אחרים, אצל חלקן אלה פורוורדים.
משחק הכדורסל מתפתח כך שרוב השחקנים על המגרש מסוגלים למסור ולכדרר בתחילת התקפה.
עוד אלמנט שיש לקחת בחשבון הוא שלא תמיד ניתן לקבל את הכדור קרוב לסייד ליין בהמשך קו העונשין, אבל זה לא בהכרח חייב למנוע מההתקפה לצאת קדימה במהירות.
צפו במספר דקות של הלוס אנג'לס לייקרס של שנות ה-80 (SHOWTIMEׂׂ) רצים למתפרצות:
הם עושים זאת מכל מקום ובכל אפשרות. לא משנה להם מי ואיפה. הם רצים הכי מהר שלהם.
עוד אלמנט שיש לקחת בחשבון הוא סגנון ההגנה.
אם ההגנה שומרת על כל המגרש (מה שנקרא אצלנו "לחץ"), הקבוצה שלנו צריכה להיות מוכנה בעזרת עקרונות או בעזרת תבנית ברורה להשתחררות מה"לחץ."
ישנם כמה וכמה סוגים של הגנת לחץ על כל המגרש. לכל הגנה מפתחות ומטרות משל עצמה.
לא כל עיקרון בחלק הנוכחי יתאים מול כל סוגי ההגנות, אבל כל מבנה בו נשתמש לטובת שבירת לחץ יכיל מספר גדול מהעקרונות המפורטים:
אם המטרה של קבוצת ההגנה היא להלחיץ את קבוצת ההתקפה, הדבר הראשון שקבוצת ההתקפה תרצה לעשות זה להירגע.
הדבר השני שקבוצת ההגנה תרצה להשיג הוא הוצאת קבוצת ההתקפה מהמבנה ההתקפי הרגיל שלה. העיקרון השני שחשוב הוא שעל כל אחד לדעת מה המבנה בו מסתדרים ולאן כל אחד אמור לזוז ומתי.
הדבר השלישי שקבוצת ההגנה עשויה לרצות כאשר היא משתמשת בלחץ שלה הוא לשנות את קצב המשחק, אולי כי היא בפיגור וצריכה עוד פוזשנים התקפיים, ואולי כי מובילי הכדור של קבוצת ההתקפה מחליטים החלטות לא טובות תחת קצב מהיר. במקרה כזה קבוצת ההתקפה תשאף לשחק בקצב שהיא בוחרת בו: להסתכל לפני מסירה, לכדרר רק אם יש צורך ולאזורים מוסכמים מראש, להשתמש בהטעיות מסירה כדי להזיז את ההגנה, ועוד.
עקרונות נוספים:
קבלת הכדור במרחק מספיק מהבייסליין, כדי לאפשר כדרור ומסירה לכל הכיוונים, כולל לאחור.
העמסה ראשונית מול הגנה אזורית על מנת להכניס את הכדור בקלות יחסית.
חסימה על מנת ליצור יתרון. אם ההגנה מבצעת חילוף, החוסם מראה עצמו לכדור. אם ההגנה לא מבצעת חילוף, המוסר יחפש את השחקן שעבורו חסמו.
תנועה לשטחים בהם אין שחקני הגנה. התנועה יכולה להיות קדימה, אחורה, לצדדים או באלכסון.
נעילת השחקן ששומר עליי כדי ליצור מרחב בטוח אליו יוכל למסור החבר לקבוצה.
העמסה שנייה מול הגנה אזורית על מנת לקדם את הכדור במגרש.
משחק בין הקווים של ההגנה. יש להגנה קו ראשון וקו שני? כדאי לעמוד ביניהם.
משחק בתפרים בין שחקני ההגנה. לא לעמוד מאחורי שחקן הגנה, אלא לאפשר לשחקן עם הכדור לראות אותי.
יצירת מבנה בו לשחקן עם הכדור יש מספר אפשרויות מסירה, כולל שחקן בקו הרוחב שלו, שחקן בצד שלו של המגרש אך מעט יותר קדימה, ושחקן נוסף במרכז המגרש.
זהו קטע מספר הכדורסל האחרון. בקרוב אצלכם.
