אפשר ללמוד הרבה אם צופים בגדולים ביותר. זו הייתה אחת התובנות של קובי בראיינט כבר כשהיה צעיר. היום, כשאפשר לצפות בכל אחד כמעט, בכל מקום, ספורטאים צריכים לקחת אחריות ולהיות students of the game.
אחרי הילדות באיטליה ובפילדלפיה קובי כבר ידע שהוא רוצה להיות אחד הטובים אי פעם וזה יהיה רק עניין של זמן.
ההתחלה לא הייתה קלה אבל בעזרת מוסר עבודה ענקי הוא פיתח עבודת רגליים נהדרת ויכולת להשיג סלים ולכפות את רצונו על המשחק, הוא הפך לאחד הסקוררים הגדולים אי פעם; מבפנים, מבחוץ, עם הגב לסל, עם שומר בפנים.... בכל דרך - גם ב-NBA, וגם באולימפיאדה.
קובי בראיינט הפך להיות אחד מהגדולים כי הוא השתמש בגדולים בשביל ללמוד עוד על המשחק.
קובי היה, מה שנקרא, student of the game.
כשקובי היה צעיר והתגורר באיטליה בזמן שאביו שיחק שם כדורסל למחייתו, היה מגיע משלוח של קלטות וידאו של NBA, כל כמה ימים. סבא וסבתא של קובי היו מקליטים את המשחקים הגדולים והחשובים, ואבא של קובי היה מקבל קלטות משירותי סקאוט עבורם עשה מנוי מיוחד. קובי ואבא שלו היו צופים בלייקרס משחקים בערך 40 פעמים בשנה.
משום שהמשחקים בהם צפה היו על קלטת, הוא לא צפה בהם פעם אחת בלבד וזהו. הוא שינן אותם. אחותו סיפרה שהיה יודע בעל פה כל מהלך, כאילו הוא צופה בסרט אהוב ומכיר את כל השורות של השחקנים.
הוא היה מבלה שעות מול הטלוויזיה ולומד מה השחקן עשה עם הכתפיים, עם הרגליים, עם הראש, כאילו המטרה היחידה של הצפייה הייתה להבין איך השחקן הזה לא נופל ומאבד שיווי משקל וגם איכשהו מצליח לעבוד על השומר שלו.
זה נראה כאילו קובי היה יושב ולומד וידאו, אבל בעצם הוא פשוט היה לומד להכיר את הגיבורים שלו.
"הייתי כמו מחשב," הוא אמר, "השגתי מידע כדי לשפר את המשחק שלי."
לחצו כאן כדי לראות את קובי מסביר קצת איך הוא עושה את זה.
לחצו כאן כדי להגיע לפלייליסט של קובי בראיינט.
