"תודה מיוחדת לכל אלו שבמשך השנים אמרו לי "לא", ובמיוחד לאלו שעוד יגידו."
"תודה מיוחדת לכל אלו שבמשך השנים אמרו לי "לא", ובמיוחד לאלו שעוד יגידו."
כך פותח גדעון עמיחי את הספר, שאחד הסיפורים הראשונים בו הוא כיצד אביו לקח אותו לקנות נעלי ספורט, אבל הם לא היו יכולים להרשות לעצמם "אדידס":
"ברגע הזה נולד הדרייב שלי. רצון בלתי פוסק לנוע קדימה. לעבוד קשה כדי להשיג את כל מה שחשוב לי. זה היה בונה ומחשל ומחזק ומעצים ... הדרייב להוכיח, להשיג, לעשות את הבלתי אפשרי. ... כזה הוא הדרייב שלי ... ניזון מהרצון להראות להם, שמכשולים לא יעצרו אותך, שיש לך סבלנות וחוזק פנימי להמשיך לחתור קדימה."
הספר נכתב על ידי יוצר שעובד בעולם של פרסום ועסקים, והתוכן כל כך רלוונטי שכשדפדפתי בספר באחת מחנויות הספרים ידעתי שכשיהיה לי אתר (או כל מקום אחר בו אוכל לחלוק את המחשבות שלי) הספר הזה יופיע בו – הוא כל כך רלוונטי לכל תחום.
הנה, למשל, משהו לספורטאים ולספורטאיות - 100 דרכים להיות יותר יצירתי, ביניהן:
ללכת לסיבוב של שעה בשכונה. לא לדעת משהו. לטעות. לתקן. לטעות שוב. לתקן שוב. לפתוח בלוג. לפרגן למישהו על משהו. ללמוד ממישהו. ללמד מישהו. לשבת מול הים בלי לעשות כלום. להיכשל. להתעניין יותר בתחומים אחרים. לנסות משהו שאתם לא אוהבים. לפחד. לא לפחד. לצייר סקיצה. ועוד אחת. ועוד חמישים. הו, הנה סוף סוף אחת יצאה טוב.
ודוגמה ולמאמנים ולמורים בינינו:
הרעיון הבא יכול לבוא מצרכן, מרואה החשבון או מעורך הדין של החברה, כמו מהקופירייטר או מפקידת הקבלה.
הרעיון הבא יכול לבוא מכל מקום.
הסוד הוא להכשיר את הקרקע לכך שכל אחד ירגיש פתוח להציע.
בעמוד 196 / 197 מתחיל הסיפור על ה'ניו יורקר'. פה אני כבר משאיר אתכם לקנות את הספר (או לפחות, למצוא אותו בחנות ספרים ולפתוח אותו בעמודים הרלוונטיים).
ומילות עידוד קטנות-גדולות לסיום:
"לפעמים מה שנראה כמו עבודה אפרורית לתוך הלילה, בסטודיו קטן לעיצוב, יכול לשנות חברות ותדמיות.
יכול לשנות את העולם."
