לפעמים צריך מזל.
המנהל של ענפי הספורט ב-UNC הציע לדוראנס את המשרה של אימון קבוצת הכדורגל.
דוראנס היה בשוק.
הקריטריון לפיו המאמן חייב לגור קרוב היה חשוב. לא היה כסף להטיס מישהו לראיון או לעזור לו לעבור לגור באזור. דוראנס היה רק בן 25 ובלי ניסיון של אימון ברמה הזאת. גם המנהל שלו קיבל את התפקיד בגיל צעיר ואמר "אף פעם לא חשבתי שבגרות או ידע הם תוצאה של גיל."
הם רצו לוודא שדוראנס הצעיר יוכל לעמוד בדרישות התפקיד, אז הם ביקשו המלצה עליו.
האדם שהמליץ התבלבל וחשב שהם מדברים על מישהו אחר, והמליץ עליו המלצה חמה.
רק אחרי שדוראנס קיבל את התפקיד האדם שהמליץ עליו גילה שהוא המליץ על האדם הלא נכון.
איך דוראנס הגיע לאמן את הקבוצת הנשים בכדורגל?
היה צורך להוסיף עוד קבוצת נשים לקבוצות הספורט ב-UNC, והיה ביקוש לכדורגל. המנהל האמין שנשים צריכות לשחק כדורגל, אבל בתחילה הוא הקים קבוצה כדי להימנע מתביעות נגד האוניברסיטה על חוסר שוויוניות.
באותו זמן דוראנס גם למד עריכת דין. הוא לא נהנה מהשיעורים העיוניים, אלא רק מהמעשי - שם התווכחו וניהלו דיונים. אבא שלו רצה שיהיה עורך דין, אבל דוראנס הבין שזה לא עבורו.
הוא אימן שתי קבוצות, למד עריכת דין, ובקושי ישן. הוא היה הולך לישון אחרי אשתו וקם לפניה.
המנהל שלו קרא לו למשרד ואמר לו שהוא אחד מתוך שני אנשים מבין כל המאמנים שעדיין נשואים לבת הזוג הראשונה שלהם, וביקש שדוראנס יבלה יותר זמן בבית, כדי שזה יישאר ככה.
אחרי תקופה קצרה בתפקיד דוראנס הצהיר בפני כל המאמנים ב-UNC שהם הולכים לזכות באליפות המכללות, ושאם לא יזכו צריך לפטר אותו.
חבר אמר לו שזה היה טיפשי לומר כזה דבר.
"אבל אני הולך לנצח."
זה לא משנה, החבר השיב, זה עדיין טיפשי.
"אנחנו ננצח."
ההערה הזאת גרמה לכמה ראשים להסתובב. האחראי על גיוס הכספים שאל אותו עם כמה מלגות הוא פועל כרגע.
"פחות מאחת" ענה לו דוראנס.
וכמה המקסימום שמותר לך לחלק?
"11"
קיבלת את הכסף, אמר לו האחראי.
