פוסט רביעי מתוך האוטוביוגרפיה המעולה של וויל סמית'.
זה הפוסט הרביעי מתוך הספר.
14. הצלחה
התחלתי לראות כמה שחקנים אחרים שנאו לנסוע או לדבר עם עיתונאים ולפרסם את עצמם. זה נראה לי מטורף. אם אני מגיע להקרנת הבכורה באירופה ההכנסות מכפילות או משלשות את עצמן. חלק מזה הולך אליי, אבל יותר חשוב, חברת ההפקה מבינה שאני מכניס יותר כסף ורוצה להעסיק אותי.
המשכתי לצלם את הנסיך המדליק במשך השבוע, בשישי בערב טסתי לאירופה, שבת חזרתי, למדתי את הפרק הבא של הנסיך, פתחתי שבוע חדש, וככה שבוע אחרי שבוע.
בחנתי מהר את כל המתחרים שלי כדי לגלות מי עוד יודע את הסוד הזה, וגיליתי שטום קרוז היה מספר אחת.
ביקשתי ממנהלים מקומיים את תוכנית ההופעות של קרוז בכל ארץ אליה הגעתי והוא היה בה. נשבעתי לעבוד שעתיים יותר ממנו ולעשות יותר ממה שהוא עשה בכל מדינה.
לרוע מזלי, קרוז כנראה בעל כוחות על, או שהיו 6 קרוז. מסעות קידום המכירות שלו היו הטובים ביותר בהוליווד.
מה יש לי שאין לו?
מוזיקה!
הקמנו במות. הופעתי בחינם בפני מעריצים שלא הצליחו להיכנס להקרנת הבכורה של הסרט.
זה קרוז לא היה יכול לעשות, וגם לא אחרים. הפכתי להיות תופעה תרבותית.
ג'וזף קמפבל גילה מבנה שחבוי בכל הסיפורים הגדולים בכל תרבות על כדור הארץ.
הוא קרא לזה מסע הגיבור.
כריס ווגלר זיקק את הגישה והפך את המסע לבעל 12 שלבים.
15. גיהנום
רציתי לקנות לאשתי השנייה בית. הוא היה אדיר ונפלא. הוא היה מדהים.
היא לא רצתה אותו.
היא ויתרה.
במבט לאחור, לכל הגברים שקוראים את הספר: שום דבר טוב לא ייצא מזה שאתה מבזבז את הכסף שלך על משהו שאשתך לא רוצה. זה לקחת משכנתה של אומללות. או גרוע מזה.
סדר העדיפויות של ג'יידה היה 1. הילדים, 2. אני, 3. עצמה, 4. משפחה מורחבת וחברים.
סדר העדיפויות שלי היה 1. עצמי, 2. ג'יידה, 3. הילדים, 4. הקריירה שלי.
ג'יידה הייתה בשוק.
לא עזר שהסברתי שכדי שאוכל לטפל בג'יידה ובילדים אני צריך להיות חזק, בריא ושמח. אבא או אמא שלא מטפלים בעצמם לא יכולים לטפל בילדים שלהם.
ג'יידה הייתה כל כך שבורת לב שהיא אפילו לא ניסתה לנגב את הדמעות שלה.
אמא שלי נפצעה בקרסול בצורה חמורה במהלך טיול בחו"ל.
אי אפשר היה לטפל בה מיד, אז הפציעה דרשה מנוחה וטיפול של 3 חודשים, בסיומם היו עלולים לכרות לה את הרגל.
"אז מה שאתה אומר זה שאני עלולה לשכב במיטה הזאת עוד 3 חודשים, ואז עוד תכרתו לי את הרגל?"
כן, אמר הרופא, זו אפשרות.
"תכרות אותה עכשיו. אין לי שום כוונה לבזבז את חיי במיטה הזאת. יש לי שיט מתוכנן לחודש יוני."
שלושה ימים אחרי שאמא שלי יצאה מבית החולים הביתה, בית החולים נהרס כולו ברעידת אדמה.
"ואני איבדתי רק רגל."