הכי חשוב זה הקבוצה.
בעצם, הכי חשוב זו ההתפתחות האישית שלך.
בעצם, רגע.
ברור שההתפתחות האישית.
כי אני צעיר, והניצחון הוא לא הדבר הכי חשוב, הכי חשוב ליהנות, וללמוד, ולהתפתח ולהיות חלק ממשהו גדול יותר.
אבל לא להתלהב מעצמי יותר מדי, ולא לנסות מהלכים אישיים או לחגוג את ההצלחות של עצמי אם הקבוצה הפסידה, ולא להיות עצוב שכמעט לא שותפתי כי הקבוצה ניצחה.
ולעודד את זה שמשחק בעמדה שלי ומקבל דקות משחק שאני רוצה כי הוא מבצע מעולה ואם התקבלתי לנבחרת וחבר שלי לא התקבל אז לשמוח, אבל לא בקול רם מדי ולא מול הפנים שלו כי מה שחשוב זו הקבוצה.
אבל אם דורשים ממני לשחק בשתי ליגות אז לעזור למועדון כי אחרים התאמצו בשביל שיהיה לי קבוצה בליגה הראשונה, אז אני צריך גם לתרום את חלקי.
ולהתאמן בשתי קבוצות כי אני לא יכול לבוא רק למשחקים, זה לא הוגן לשחקנים האחרים.
אבל לא לחשוב שאני כוכב כי אני משחק גם בקבוצה השנייה. אני לא.
ולא להעלות היילייטס של עצמי עם מהלכים יפים מהמשחק עם הגדולים יותר.
לא מדובר בי, מדובר בקבוצה. וצריך לעזור לקבוצה.
אז ללכת להתאמן במגרש גם מחוץ לשעות האימונים כי רק ככה נהיים מקצוענים.
אבל לא לשכוח להישאר בבית הספר.
ולבוא לכל האימונים של שתי הקבוצות.
ושל נבחרת בית ספר.
ולהכין שיעורי בית.
ולבקר את סבתא.
כי אני חלק ממשהו גדול יותר.
אבל לשמור על עצמי, ולא להישחק - לא פיזית ולא מנטלית.
כי אחרת לא יהיה לי עתיד.
ולזכור מי השקיע בי כדי שיהיה לי עתיד.
אז אם אני חולה או פצוע ויכול לתרום את חלקי אז לבוא ובכל זאת לנסות כי מה שחשוב זה הקבוצה, אבל כמובן הבריאות הכי חשובה.
אז לדאוג לעצמי.
ולקבוצה.
בעצם, רגע…
