הציפייה לתגמול, ולא התגמול עצמו, היא זו שגורמת לנו לפעול.
אנחנו מחכים לחופשה עוד יותר מאשר אנחנו נהנים בחופשה עצמה.
המוח שלנו מתוכנת לרצות את התגמול, יותר מאשר לאהוב אותו.
אם כך, כדי להגדיל את הסיכוי להכניס הרגל חיובי לחיינו, חשוב שנהפוך אותו לאטרקטיבי.
האסטרטגיה הראשונה נקראת שזירת פיתויים.
אחרי שאבצע מדיטציה בבוקר (צריך), אשתה כוס שוקו (רוצה).
אחרי שאעשה אימון כוח (צריך), אצפה בפרק מהסדרה האהובה עליי (רוצה).
אחרי שאשלוף את הטלפון מהכיס (רוצה), אעשה 10 שכיבות סמיכה (צריך).
אם אנחנו עושים מה שאנחנו רוצים, נחייב את עצמנו לעשות ביחד גם משהו שאנחנו "צריכים".
אם אנחנו רוצים לעשות משהו, נקדים אליו משהו שאנחנו "צריכים" לעשות.
חשוב להדגיש: כדאי לשזור פעולה שתקדם אותנו לכיוון המטרה.
אם נשזור אכילת ממתק (רוצה) לכל אימון גופני (צריך), לא נשיג את המטרה כל כך מהר.
עוד דרך להפוך הרגל לאטרקטיבי יותר היא לעשות מה שהחברים, המשפחה או הסביבה הקרובה שלנו עושים.
אחד הדברים הכי יעילים שנוכל לעשות הוא להצטרף לתרבות בה ההתנהגות הרצויה היא ההתנהגות הנורמלית.
זה נראה לנו בר השגה כשאנחנו מוקפים באנשים שמשיגים את זה כל יום.
בני אדם, כמו חיות אחרות, אפילו נוטים לעשות דברים גם כאשר הם לא לגמרי ברורים או אפילו פחות יעילים.
הנה דוגמה:
אנחנו מקבלים תגמול הרבה יותר גדול בקבלה חברתית מאשר כזה שאנחנו מקבלים על ידי ניצחון בוויכוח או בלהיראות חכמים.
זו גם הסיבה שאנחנו מעתיקים הרגלים מאנשים שנחשבים בעינינו מוצלחים.
לחילופין, כשאנשים שאנחנו לא אוהבים עושים משהו, זה דוחה אותנו ואנחנו משתדלים להימנע מלחקות אותם.
חשק הוא התחושה שמשהו חסר.
הוא גורם לנו לשנות את המצב הפנימי שלנו ולפעול.
כשאנחנו משוטטים ברשת חברתית כלשהי או אוכלים אוכל טעים, אנחנו לא רוצים שקית צ'יפס או לייקים.
אנחנו רוצים להרגיש אחרת.
עוד אסטרטגיה להפוך דברים לאטרקטיביים יותר היא להתייחס לדברים כ"זכיתי בהזדמנות לעשות זאת" ולא כ"אני חייב לעשות זאת".
נכון, אני לא רוצה להתאמן עכשיו, אבל זכיתי בהזדמנות להיות בריא ולשחק את המשחק שאני אוהב, ועכשיו הגיע התור של אימון הכוח.
אז יאללה, לאימון.
