במרווח בין גירוי ובין תגובה, שני דברים יכולים לקרות.
אנחנו יכולים לתת להרגל לבוא לידי ביטוי ואנחנו יכולים לבצע פעולה שיש מאחוריה היגיון.
בתור בעלי חיים, בני אדם נוטים להגן על הטריטוריה שלהם.
לא תמיד היא טריטוריה פיזית. לפעמים אנחנו נוטים להגן על המחשבות שלנו או על האמונות שלנו, על המעמד שלנו או על העבודה שביצענו.
כשאנחנו לא שמים לב, אנחנו פועלים לפי ברירת המחדל - "על אוטומט".
ברירת מחדל לרגשות: אנחנו מגיבים לרגשות ולא לעובדות או היגיון.
רגשות יכולות להפוך גם את הטובים ביותר לאידיוטים. רגשות גם מקבלים עזרה מגורמים שונים:
חוסר שינה, רעב, עייפות, רגש, הסחות דעת, לחץ וחוסר נוחות.
ברירת מחדל לאגו: אנחנו מגיבים לכל מה שמאיים עלינו - פיזית או נפשית - או על המעמד שלנו בסביבה.
ביטחון לא הופך את ההחלטות שלנו להיות יותר סבירות או פחות, ולא משנה את התוצאות העתידיות.
ביטחון פשוט מאפשר לנו לקחת יותר סיכונים. לא תמיד זה חכם.
האגו גם גורם לנו לרצות לשמור על המעמד החברתי שלנו ומפריע לנו ללמוד דברים חדשים.
למי זה לא קרה - אנחנו לא מרגישים שמעריכים אותנו מספיק אז אנחנו מפסיקים לעשות הכי טוב שלנו, ותוך כדי זה זורקים את העתיד שלנו לעזאזל.
באנגלית זה נקרא quiet quitting. להתפטר בלי להתפטר.
ברירת מחדל לחברה: אנחנו מגיבים בצורה שתאפשר לנו לא להיות שונים מהסביבה שלנו.
פעם היינו צריכים את החברה הקרובה שלנו.
הישרדות בתוך חברה הייתה ממש קשה. הישרדות מחוץ לחברה הייתה בלתי אפשרית.
בימינו התנאים שונים, אבל אנחנו עדיין חיה חברתית ואכפת לנו מה אחרים חושבים, עושים ואומרים.
הרווח מעשיית דברים בניגוד לדעת החברה, לרוב, ייתן תוצאות אחרי זמן רב.
הרווח מעשיית דברים שיקבלו אישור חברתי הוא מיידי. אנחנו חלק מהם.
אם כולם חופרים בידיים וכל גרם של אדמה נספר ומתועד, אנחנו ניראה מטופשים אם ניקח שבוע כדי להמציא את חפירה בשביל לחפור בצורה יעילה יותר.
כל דקה שלא נחפור זו דקה אבודה. לעשות משהו אחרת אולי אומר שזה ייראה כאילו אנחנו לא מבצעים מה שצריך לבצע.
זה גם אומר שאולי נשנה לחלוטין את התחרות.
אבל, רק אחרי שאנשים ייראו את הכלי שיצרנו הם יבינו כמה הוא יעיל.
גם מנהלים תמיד יעדיפו להיכשל בדרך הרגילה מאשר להצליח (או להיכשל) בדרך שונה.
ברירת מחדל לאינרציה: אנחנו לא אוהבים שינויים ומעדיפים רעיונות, תהליכים וסביבות מוכרות ונוחות.
להשאיר את הדברים כמו שהם לא דורש אנרגיה.
כשאנחנו מנסים משהו חדש, התגובות שלנו אינן אותו הדבר.
כישלון תוך כדי ניסיון של דבר חדש הוא צורב הרבה יותר מאשר הצלחה בדבר החדש שבחרנו.
הפסדים משפיעים עלינו לרעה יותר מאשר הצלחות משפיעות עלינו לטובה.
בימינו, אנשים שמשנים את דעתם חשופים ללעג.
העובדות השתנו? התגלה מידע חדש? לא משנה.
מצפים מאיתנו להישאר באותה דעה.
בנוסף, ככל שאנחנו מעכבים את ההחלטה לשנות יותר זמן, ככה יותר קשה לשנות.
כדור שלג של חשש מונע מאיתנו לנסות, והניסיון מרגיש גדול יותר ככל שאנחנו מתעכבים.
לפעמים זה נראה שיש אנשים עם כוח רצון רב. "איך הם עושים את זה?" אנחנו תוהים.
התשובה אולי תפתיע.
לא בטוח בכלל שיש להם כוח רצון. רוב הסיכויים שאין להם ברירה.
ההרגל שלהם הוא לעשות את הדבר הזה שנראה לנו קשה.
ייקח לנו זמן לפתח הרגל דומה, אבל זה אפשרי.
צריך לעצב סביבה שמאפשרת לנו להיות מי שאנחנו רוצים להיות.
עוד על עיצוב סביבה לטובת פיתוח הרגלים בלחיצה כאן.
