“אנשים בדרך כלל חושבים שהמאמן הוא זה שצריך להרים את מצב הרוח של השחקנים, שהמאמן הוא זה שצריך לשכנע אותם, שזה התפקיד שלו להנהיג כל הזמן” אמר גווארדיולה. “אבל זה לא תמיד המקרה, זה לא היה המקרה עם הקאמפ נואו עבורי ובשנה הראשונה שלי בבאיירן מינכן, קרה לי דבר דומה. דברים כאלה לא קורים לעיתים קרובות, אבל כשהם קורים הם קורים לטובה. אנשים חושבים שהמאמן הוא האיש הכי חזק במועדון, הבוס, אבל למעשה הוא החוליה החלשה. אנחנו שם, פגיעים, מעמדנו מעורער על ידי אלו שלא משחקים, על ידי התקשורת, על ידי האוהדים. לכל אלה יש אותה המטרה: לערער את מעמדו של המאמן.”
“אתה מתחיל, אתה מפסיד לנומנסיה, אתה משיג תיקו מול ראסינג, אתה פשוט לא יכול להמשיך, אתה מרגיש שעוקבים אחריך ואתה מרגיש לבד ואז פתאום, יש את אנדרס שאומר לי לא לדאוג” ממשיך גווארדיולה.
“קשה לדמיין את זה, כי זה לא מסוג הדברים שקורים גם מפני שאנחנו מדברים על אינייסטה, אחד שלא קל לו לבטא את רגשותיו. ואחרי שהוא הלך, שאלתי את עצמי: איך אנשים יכולים לומר שמאמנים צריכים להיות קרים כאשר הם מקבלים החלטות? לֹא אישיים? זה מגוחך! איך אני יכול להיות קר, מרוחק, מנותק עם אנדרס? מצטער, אין סיכוי. שמונים ושישה אחוזים מהאנשים לא האמינו בי [על פי סקר מקוון]. הרבה אנשים רצו את מוריניו. אנחנו לא ניצחנו, לא התקדמנו ואז אנדרס בא ואומר את זה! איך אני אמור להיות קר? זה בלתי אפשרי. בחיים לא! אין ספק: אנדרס ישחק איתי, תמיד. כי הוא הכי טוב. ובגלל שדברים כאלה לא שוכחים. מדוע הוא בא למשרד שלי? אני לא יודע.”
כדאי לקרוא את הקטע המלא כאן.
