אחת הטעויות הנפוצות היא שאנחנו חושבים שצריך להיות מנהיג אחד בקבוצה.
במקום זאת, צריך להבין שבכל קבוצה יש כמה אפשרויות למנהיגות ואנחנו צריכים לזהות את המנהיגים ולפתח אותם ואת מערכת היחסים בינינו לבינם.
לרוב האנשים יש טווח קשב מסוים. הם יכולים להקשיב לי רק 15 דקות, למשל, לפני שהם משתעממים או נמאס להם. אבל אם הם יכולים להקשיב גם לעוזר שלי מייק ד'אנתוני וגם ללברון וגם לג'ייסון קיד, אז נרוויח כולנו יותר מסרים שעוברים. זה לא משנה שאני לא הייתי זה שמדבר. בסופו של דבר אם מנצחים, זה לא משנה מי אמר מה.
לברון ג'יימס היה אחד כזה. לא הכרתי אותו היטב לפני תחילת הקמפיין שלנו ב-2006. הוא בטח חשב עליי דברים מסוימים שקשורים להווה ולעבר שלי, אני חשבתי דברים, אבל בעיקר לא הכרנו. לא ידעתי כמה הוא משמעותי על המגרש וגם מחוץ לו. כמה הוא חכם. כמה תקשורתי. במהלך הקמפיין הוא הזמין אותי לשוחח בכנס שאירגן וקפצתי על ההזדמנות. בסיום הכנס ישבנו לאכול ארוחת ערב, רק לברון, החברים הקרובים שלו, ואני. דיברנו על הכול וזה היה רגע חשוב מאוד בבניית מערכת היחסים בינינו.
כששאלתי את לברון מה הוא חושב על הסגל שהתגבש, הוא סיפר כמה הוא יכול ורוצה ללמוד מיכולת המסירה של ג'ייסון קיד ומההתנהלות של קובי בראיינט והרצון שלו להתכונן.
עם תחילת האימונים בקיץ האחרון לברון התיישב לידי ואמר לי "אנחנו צריכים לנצח עכשיו. כל מה שאתה צריך שאעשה תגיד לי, ואעשה. כל דבר קואץ', אתה יכול לסמוך עליי."
אנשים שואלים אותי אם לברון היה coachable (אם היה מוכן שיאמנו אותו). אני עונה להם עם "כן!" חד משמעי, אבל אחרי שמכירים אותו, הוא לא רק ניתן לאימון, הוא מדהים.
גם קובי בראיינט היה כזה.
ניסיתי לשכנע את קובי להצטרף לדיוק, אבל הוא בחר להצטרף ל-NBA היישר אחרי התיכון.
הייתה לי הזדמנות לאמן את הלייקרס, אבל בחרתי בחירה שנכונה עבורי להישאר בדיוק ופספסתי בפעם השנייה הזדמנות לאמן את קובי. לקראת אליפות העולם ב-2006 קובי הודיע לי שלא יוכל להשתתף משום שהיה צריך לעבור ניתוח וכך הזדמנות שלישית התפספסה.
במהלך העונה לאחר מכן כתב לי קובי שהוא חשב על הנבחרת שתהיה בקיץ של האולימפיאדה והוא חושב שהסגל צריך להיות מורכב משחקנים שיעשו מה שאני אומר להם וירצו להשתפר, להתקדם ולשחק יחד. שאני לא אצטרך לדאוג מענייני אגו.
קובי הגיע יומיים לפני כל השחקנים בקיץ הבא. הופתעתי אבל נזכרתי מה שלברון אמר על כך שקובי יודע להתכונן הכי טוב מכולם. קובי ביקש ממני דבר אחד: "אני רוצה להיות זה ששומר על השחקן הכי טוב של היריבה. אני מבטיח לך שאני אשמיד אותו." הוא גם לא זרק לסל בכלל כל האימון הראשון שלנו ורק מסר לאחרים. הוא רצה שהם יידעו שהוא בא לשחק כדורסל קבוצתי.
קובי לא תמיד היה כזה. הוא לפעמים נחשב שחצן וקשה לאימון. לחצו כאן כדי לקרוא את הפוסט מתוך הביוגרפיה שלו.
