אנחנו נוטים לחשוב שכל העבודה הקשה שלנו תשיג עבורנו תמורה, שבחים או תגמול. למעשה, רוב העבודה שלנו נעלמת מן העין ואין שום פידבק למה שאנחנו עושים. הכשל המחשבתי הזה מסוכן, כי הציפייה לתגמול או למשוב חיובי שלא יבואו גורמת לתסכול ולטינה, וההתבססות הזו על משוב חיצוני לא מאפשרת להתקדם כאשר הוא לא מגיע.
זה קורה הרבה פעמים בתחילת קריירה – לא רק בספורט. אדם מקריב מזמנו, מהאנרגיה שלו, אולי מוותר על משכורת – וכל זאת כדי לקבל תמורה כלשהי בהמשך. כאשר התמורה הזו לא מתקבלת, האדם (וגם הארגון בו הוא עובד) בבעיה.
מאמן צעיר שהתקדם בגילאי האימון, ניצח מספר גדול של משחקים ושואף לאמן את קבוצת הגיל הבאה או את הרמה הבאה, עלול להתאכזב כאשר יגלה שההישגים הקודמים שלו נעלמו מעיניהם של המנהלים במועדון והם מחליטים להשאיר אותו בתפקידו הנוכחי. הוא יודע כמה שעות השקיע בלמידה עצמית, בתכנון, בעריכת וידאו וסקאוטינג. המנהלים אולי לא. או שאולי ההחלטות שלהם מתבססות על גורמים אחרים.
בתור העובדים, כדאי להפריד את התמורה מהעשייה. לתת לעצמנו משוב חיובי על התקדמות שביצענו – זה יכול להיות כל דבר, החל ממאכל טעים או מוצר טכנולוגי שרצינו או מחמאות ועלייה בתחושת הערך העצמי. לדעת שגם אם לא אקבל את הקבוצה שרציתי לאמן בשנה הבאה (או לא אקבל את המקום בסגל הקבוצה ששאפתי לשחק בה), ההתקדמות שלי כשלעצמה הייתה טובה וגרמה לי תחושת גאווה עצמית.
בתור מנהלים או מאמנים, עלינו לזכור שהמשוב הזה הוא חשוב. כאשר ספורטאי או עובד שלנו לא מקבלים חיזוק על הדרך שלהם, קטן ככל שיהיה, הם עלולים להתאכזב, להתחיל להתמרמר ואולי אף להחליט להפסיק את העשייה החיובית שלהם. יש דרך לתגמל מאמנים או ספורטאים על עשייה חיובית וצריך למצוא אותה.
