זה החלק השני.
על תחילת קריירת האימון.
עולם האימון השתנה אחרי שפיל ג'קסון הגיע אליו, אבל יש להודות באמת: תחושת השליחות התחילה כאשר התנסה בסמים (LSD) וחווה הארה.
זה לא היה דבר שקל להודות בו בזמן ההוא, וזה פגע במשפחה של ג'קסון לא מעט בתחילה, אך ג'קסון לא היה אחד שבורח מהתמודדות עם נושאים כאלה.
"חשבתי שאני מוכן להיות מאמן NBA בגיל 35," ג'קסון נזכר ב-1995. "הייתי עוזר מאמן שנתיים בניו ג'רזי. אבל לא היה לי מושג בכלום אז, ואני יודע את זה עכשיו. אז עברתי לאמן ב-CBA וחוויתי הצלחה, אבל שום דבר לא התקדם. לא היה לי שום מנטור ב-NBA."
כשג'קסון היה עוזר מאמן הוא היה מקבל לפעמים הזדמנות לאמן כאשר המאמן הראשי היה מורחק, אבל ההנהלה לא חשבה שהוא בשל להחליף אותו בתפקיד. עם זאת, חיידק האימון תפס חזק:
"אני לא רואה אף מקצוע אחר שכל כך מעניין מבחינת ההתרגשות, הדרמה, הלחץ והאינטנסיביות. להיות מאמן זה לא כמו להיות שחקן, אבל מתלווים לאימון לחצים אחרים, שונים. גם ההפסדים והניצחונות הם חוויה אחרת, יותר אינטנסיבית, בתור מאמן."
בתקופת האימון הראשונה שלו כמאמן ראשי בליגת ה-CBA, הוא דחף את הגישה לפיה כל השחקנים יקבלו משכורת דומה (שחקנים נשואים קיבלו מעט יותר) וכולם יקבלו דקות משחק רבות ככל האפשר.
זה עזר לכולם להרגיש חלק ולקבוצה להגיע לצמרת.
ובכל זאת, כדורסל מקצועני בנוי על כוכבים, וג'קסון נאלץ להיכנע לכך.
באחד המשחקים האחרונים שלו הוא אפילו זרק שני כיסאות אל תוך המגרש, התפרעות בסגנון בובי נייט.
[נייט לא רק התפרע, לחצו כדי לקרוא עוד על חייו וקריירת האימון שלו.]
לתפקיד המנטור הכל כך נחוץ נכנס ג'רי קראוס.
קראוס אמר לאחרים שיום אחד, כאשר הוא יהיה ג'נרל מנג'ר של קבוצת NBA, הוא ירצה שג'קסון יהיה המאמן הראשי שלו. בסוף שנות ה-80 זה קרה.
קראוס, ששמר על קשר עם ג'קסון לאורך השנים כשחקן וכמאמן, ביקש מג'קסון דוחות סקאוט על שחקנים מה-CBA.
תוך שבוע הוא קיבל דוחות מודפסים על כל שחקן בליגה.
"חשבתי שהוא מבריק ושבסופו של דבר הוא יהפוך להיות המושל של המדינה שלו." אמר קראוס. "הוא היה שואל שאלות, מסתקרן. הוא היה מאמן."
באוקטובר, אחרי שהקבוצות כבר החלו לאמן ולג'קסון לא הוצעה אף הצעת אימון, הגיע טלפון מקראוס. אחרי הפאשלה מראיון העבודה הראשון של ג'קסון, הוא אמר לו "הפעם תסתפר, תתגלח ותלבש חליפה."
"דברים לא הסתדרו כמו שתכננתי, אבל הם בהחלט הסתדרו כמו שקיוויתי," אמר ג'קסון.
ג'קסון לקח על עצמו כל משימה שנתנו לו, ועשה זאת בהתלהבות. הוא עזר במחנה האימונים, הוא צפה במאות שעות של וידאו ושרטט מהלכים של היריבות, הוא עזר באימונים ועבד באופן אישי עם השחקנים הגבוהים.
באחת מישיבות המאמנים, ג'קסון אמר לאחרים שהמאמן שלו בניקס היה אומר שההבדל בין סופרסטארים לבין שחקנים גדולים הוא שסופרסטארים הופכים את השחקנים האחרים לטובים יותר. דאג קולינס, אז המאמן הראשי, אמר לג'קסון ללכת להגיד את זה למייקל ג'ורדן. ג'קסון לא רצה, אבל קולינס התעקש.
ג'קסון יצא אל השחקנים ואמר את זה. מייקל אמר תודה. ג'קסון היה בהלם שהוא קיבל את זה. "זו הייתה הגדולה של מייקל," אמר ג'קסון, אבל זו גם הייתה הגדולה של ג'קסון. עוד בתור עוזר מאמן, הוא היה מוכן לדבר עם השחקן הכי טוב בעולם ולהציע לו דרכים להשתפר. למרות הרגישות של הנושא באותה תקופה, הישירות של ג'קסון הרשימה את ג'ורדן לטובה.
בקטעי הווידאו שהכין לקבוצה, ג'קסון היה מוסיף קטעים מסרטים אחרים. דברים שקשורים לסרטי מלחמה או קטעים מסרטי טבע.
בהמשך הקריירה אפילו היה מכניס סרטים שלמים, קטע אחר קטע, כשהיה רוצה להעביר מסר.
המעבר של הבולס מקולינס לג'קסון היה גם מעבר מכדורסל מלא תרגילים ומלא רגשות לכדורסל יותר מבוסס על שיטה, יותר קר רוח ומחושב.
קולינס קידם את המועדון, אבל המועדון היה צריך לעבור שלב: "אי אפשר היה לעבור את דטרויט או בוסטון בכדורסל רגשי. היינו צריכים להיות רגועים ומחושבים," אמר פקסון.
ג'קסון בילה שנתיים על הספסל, וזכה לצפות בשחקנים מתאמנים ומשחקים. הוא למד להכיר אותם על המגרש ומחוץ לו. הידע הזה היה שימושי מאוד כאשר קיבל את תפקיד המאמן הראשי.
ג'קסון גם דגל בכך שהשחקנים הם אלה שצריכים להחליט החלטות על המגרש.
השיטה של התקפת המשולש לא הייתה חופש מוחלט, אבל כן היוותה שינוי בפילוסופיה ההתקפית של הקבוצה.
התפקידים שג'קסון מילא בקריירת האימון שלו כללו, בין היתר:
ישות רוחנית, אבא, מורה, מאמן, לוחם, אמן אשליות, כומר, מניפולטור, אשף משחקי מוחות, איש חידות, מציל, יוצר סרטים, אמן, יועץ, פסיכולוג, איש מכירות, כהן אינדיאני, מנהיג ואלוף.
הרבה דברים עוברים בראש של מאמן.
אם מעניין אתכם לקבל את הניוזלטר שאני שולח פעם פעמיים בחודש, לחצו כאן והירשמו.
