המפיק המוזיקלי ריק רובין בתובנות על מסגרת ליצירה, על אמנות כדרך חיים, על הגבלות ועל השפעת היצירות שלנו על התפיסה העצמית.
זה החלק השלישי.
כאשר אנחנו עומדים עם חתיכה ממרכז הפאזל ביד ואין לנו אף חתיכה אחרת לחבר אליה, אנחנו מרגישים אבודים.
כך גם ביצירה שלנו.
כדאי קודם כל ליצור מסגרת ברורה ואליה לחבר חתיכות אחרות.
בנוסף, ככל שאנחנו מתקדמים יותר בפרויקט, יותר קל לחבר חתיכות.
אין טעם לעצור את הרכבת הפאזל אם אפשר להשלים חלקים אחרים שלו.
קודם נשלים את כל מה שאנחנו יכולים, ורק אחר כך נחשוב על החתיכות החסרות.
אין טעם ליצור אמנות כדי להבהיר מה הנקודה שאנחנו רוצים להבהיר.
כשסוחטים תפוז, יוצא מיץ תפוזים.
כשסוחטים אותנו, יוצא מה שיש בתוכנו.
כשאנחנו מכריחים דברים ומתאמצים יותר מדי, זה נראה מאולץ ונשמע מאולץ.
בכל מקרה שלא יהיה, מה שייצא זה מי שאנחנו.
תפקידם של אמנים לעולם לא מסתיים.
בעבודות מסוימות אנחנו גומרים את העבודה בשעה 17:00 והולכים הביתה.
אמנים תמיד אמנים.
תמיד עסוקים במלאכה. שעון הנוכחות תמיד פועל. זה משום שיש שני סוגים של תפקיד:
1. לעשות.
2. להיות.
יצירתיות זה לא רק משהו שאנחנו עושים. זה משהו שאנחנו.
אם אנחנו לא מונעים מסטנדרט מופרך של מחויבות, אולי אמנות היא לא הדרך עבורנו.
כשמגבירים לנגנים ולזמרים את הווליום באוזניות, הם אוטומטית מתחילים לנגן או לשיר חלש יותר.
כך בהקלטה מקבלים גירסה רכה יותר.
כדי לגרום למישהו לשיר חזק יותר, מנמיכים לו את הווליום של עצמו והוא שומע את המנגינה הרבה יותר חזק ממנו, מה שמצריך אותו לשיר חזק יותר.
כדי לעזור לאמנים להביא את עצמם לידי ביטוי וליצור יצירות חדשניות, כדאי לא להגביל אותם מראש.
כל דוגמה, כל משפט, כל הקלטה ראשונית - כל אלה יפריעו לאמן ויכוונו אותו בכיוון מסוים.
אם כל הנסיונות של האמן לא נשמעים או נראים כמו שרצינו, תמיד אפשר לאחר מכן לכוון אותם בעזרת דוגמאות.
חוק הוא דרך לבנות מודעות.
כשאנחנו מאמינים שהיצירה שלנו ברגע הנוכחי תגדיר מי אנחנו לתמיד, מאוד קשה לצאת לדרך.
הדחף להגיע לשלמות גורם לנו להלם.
האמנות היחידה שיוצאת לאוויר העולם יצאה מתוך אמנים שהתגברו על המשוכה הזאת.
אולי היו אמנים גדולים יותר, אבל אם הם לא הוציאו את העבודות שלהם, לעולם לא נדע.
יהיה יותר קל לשחרר יצירות אם נזכור שלא כל יצירה מגדירה אותנו, ובטח לא לתמיד.
היא מגדירה אותנו עכשיו, אבל אם נוציא אותה בעוד שנה היא כבר תהפוך להיות לא רלוונטית.
יצירת אמנות היא לא נקודת סיום.
היא תחנה במסע. פרק בחיינו.
אנחנו מכירים במעברים האלה על ידי כך שאנחנו מתעדים אותם.
תנועה קדימה היא היבט של הצלחה.
זה קורה כשאנחנו מסיימים יצירה, משתפים אותה ומתחילים פרויקט חדש.
תמיד קדימה.
