מהו המשחק האינסופי, מי האנשים שמשחקים בו ואיך זה עוזר להם ולכל מי שסביבם? ספר מרתק של סיימון סינק.
מנהיג בעל חשיבה סופית (finite) פועל כדי לנצח. זה, בהכרח, אומר שיהיה גם מפסיד. הוא מאמין שהוא חייב לנהוג כך כי למה שהוא יפסיד ומישהו אחר ינצח? עדיף כבר לנצח.
אבל אין הכרח שזה יקרה כך.
מנהיג בעל חשיבה אינסופית (infinite) פועל כדי להמשיך לפעול. משחק כדי להמשיך לשחק. בעסקים או בפוליטיקה מדובר במנהיג שמוודא שהארגון או המדינה יוכלו להתקיים ולשגשג גם אחרי שהמנהיג עצמו לא יהיה שם יותר.
בחברה בה כולם שמים פוקוס על הסופי – השורה התחתונה – סיכויים גדולים שרוב המשאבים יוקדשו למה שדחוף במקום למה שחשוב. מה זה אומר? זה אומר שהאנשים יגיבו בלבד ולא ייזמו, וכנראה גם יתעסקו רק במה שקיים אצלם ואצל אחרים, במקום לחשוב על אופציות אחרות, אולי טובות יותר.
איך נדע אם אנחנו פועלים עבור מטרה ראויה (Just Cause)?
עבור משהו – חיובי ואופטימי.
כוללני – פתוח לכל מי שירצו לתרום.
שירותי – בשביל לעזור ולשרת אחרים על מנת שהם ירוויחו.
קשוח – מסוגל לשרוד שינויים תרבותיים, טכנולוגיים ופוליטיים.
אידאליסטי – גדול, נועז ובסופו של דבר בלתי ניתן להשגה.
יש משמעות למילים.
מרטין לותר קינג קרא לנאום המפורסם שלו "יש לי חלום", לא "יש לי תכנית".
זה לא משום שלא הייתה לו תכנית. הייתה לו, והוא כמובן נכח בפגישות כדי לקדם את התכנית הזו. אבל זה לא היה מרגש אנשים.
מרטין לותר קינג, כמו מנהיגים רבים אחרים שהצליחו במשחק האינסופי, התעסק בעתיד ובתיאוריה. אחרים בארגון התעסקו, תחת השגחתו והשראתו, בהווה ובמעשה.
תכונות כמו כנות, יושרה, אומץ, קשיחות, התמדה, יכולת שיפוט והחלטיות הן תכונות שחיל הים של ארה"ב, ה-Marines, הבין שמשיגות הצלחה לאורך זמן בתדירות יותר גבוהה.
כן, יותר מ"מצליחנות".
היכולת להצליח במשימה לא הופכת מנהיג למנהיג טוב. לפעמים מצליחים בטעות ולפעמים מפסידים למרות שהכול נעשה היטב, פשוט משום שהיריב עשה גם הוא היטב.
מהו יריב ראוי? מה ההבדל בינו ובין המתחרה שלי?
אנחנו רגילים מהספורט שיש צד מנצח וצד מפסיד. אנחנו רגילים לחשוב על "אנחנו" מול "הם".
אם אנחנו רוצים להצטרף למשחק האינסופי, אנחנו צריכים להתרגל לתפיסה אחרת – הצד השני הוא לא מתחרה, הוא יריב שההתמודדות מולו חושפת את היתרונות והחסרונות שלנו ומאפשרת לנו להתקדם ולהשתפר.
הם יכולים כאלה מהקבוצה שלנו, או כאלה מתחום עיסוק שונה לחלוטין. אנחנו לא צריכים לאהוב אותם או להסכים איתם. אנחנו פשוט צריכים להכיר בעובדה שיש להם מה ללמד אותנו.
הם לא חייבים להיות יותר גדולים או יותר חזקים. הם יכולים להיות יותר ניידים או יותר מתוחכמים או יותר אמיצים.
