רק מלקרוא את כל מה שכולם כתבו על התקופה הקשה של ג'ורדן ועל איך התנהג לאחרים בשם הניצחון:
במחזמר "המילטון" יש שתי דמויות מובילות, אחת מהן היא המילטון (כמובן) והשנייה אארון בר. שניהם מתקדמים יפה במעלה הדרגות בזמן המהפכה שאפשרה את הקמת ארצות הברית בסוף המאה ה-18.
הנה כמה שורות באנגלית מתוך השיר The room where it happens:
When you got skin in the game, you stay in the game
But you don't get a win unless you play in the game
Oh, you get love for it, you get hate for it
You get nothing if you, wait for it, wait for it
ושאר המילים מתורגמות לעברית (זה נשמע יותר טוב באנגלית, ממליץ להאזין):
שלושה אנשים נכנסים לחדר
אויבים
יוצאים עם פשרה ופותחים דלתות שבעבר היו סגורות
אחים
אף אחד לא היה בחדר בו זה קרה
אף אחד לא יודע איך המשחק משוחק,
לא מכירים את האומנות של המסחר,
לא יודעים איך מכינים נקניקיה,
אנחנו פשוט מניחים שזה קורה,
אבל אף אחד לא נמצא בחדר בו זה קורה.
אף אחד לא יודע איך המפלגות מגיעות ל'כן',
או אילו כלים מקריבים בכל משחק שח-מט,
אנחנו פשוט מניחים שזה קורה,
אבל אף אחד לא נמצא בחדר בו זה קורה.
אלוהים אדירים, בך אנחנו בוטחים,
אבל לעולם לא נדע על מה מדברים,
בחדר בו קורים דברים
כי אף אחד לא נמצא בחדרי חדרים
תכסו את העיניים ותסתמו את האף
האומנות של הפשרה
אנחנו רוצים מנהיגים שיצילו את המצב
אבל אין לנו השפעה מה הם נותנים בתמורה
אנחנו חולמים על התחלה חדשה
אבל אנחנו בדרך כלל חולמים בחשכה
חשכה כמו בקבר
ואף אחד לא נמצא בחדר
אנחנו נמצאים בעידן בו אפשר לחשוף הכול (אם יש למישהו אינטרס שזה ייחשף), אבל גם אפשר להצפין הכול.
אנחנו יכולים לשפוט את ג'ורדן על איך שהתנהג רק בזכות זה שהם הסכימו שיצלמו אותם וגם ישחררו את החומרים, אז גם מה שנחשף בסופו של דבר עשוי לשרת את המיתוס של האדם התחרותי ביותר בעולם.
אנחנו גם לא צריכים לדון את ג'ורדן לכף חובה. הרי עשינו ממנו ענק כי הוא ניצח וניצח, אז עכשיו כשאנחנו מגלים איך הוא הגיע למצב הזה (או בהשאלה למילות השיר - איך מכינים נקניקיה) פתאום זה מפריע לנו איך הוא ניצח?
אי אפשר לאחוז במקל הזה בשני קצוותיו.
