The last pass / Gary M. Pomerantz

בוב קוזי וביל ראסל היו צמד מדהים על המגרש וחברים טובים לקבוצה. מערכת היחסים ביניהם מחוץ למגרש היא מרכז הספר בו קוזי מספר על המחשבות והרגשות שעולים בו סביב גיל 90 והמסקנות אליהן הגיע בעקבותיהם.

צילום:
מעיין רימר

בוב קוזי נחשב אחד מהשחקנים הגדולים בתולדות ליגת ה-NBA, שחקן יצירתי ויעיל שאחרי קריירת מכללות טובה מאוד עבר לשחק בבוסטון סלטיקס והוביל אותה בתור קפטן ושחקן מוביל ל-6 אליפויות, שהיו הקדמה ל-5 אליפויות נוספות בשנים מיד לאחר פרישתו.

בזמן בו כל זה התרחש, הגזענות בארה"ב כלפי שחורים היתה בשיאה. באותן שנים נכנסו השחקנים השחורים הראשונים ל-NBA, וקוזי התחרותי, למרות שקיבל אותם בשמחה אם עזרו לו לנצח, לא יצא מגדרו כדי לעזור להם להתמודד עם האפליה הקיצונית שהם פגשו יומיום, כמו איסור להיכנס לבתי קפה מסוימים, שירותים נפרדים מהלבנים, ונדליזם וקללות.

בלב הספר יושבת מערכת היחסים בין קוזי לביל ראסל, שותפו ל-6 אליפויות (ואחרי פרישתו של קוזי, זכה בעוד 5), שלא זכה בזמן אמת להערכה מצד העיתונים והתקשורת (בשל היותו שחור), ונאלץ להתמודד עם פריצות לביתו ועם אנשים שהטילו צרכים על המיטה שלו.

קוזי וראסל התאימו זה לזה בצורה נהדרת על המגרש. ראסל חסם כל מי שעבר את קוזי, שמצידו העז יותר בצד ההגנתי כי ידע שראסל יחפה עליו. קוזי נהנה מיכולת קליטת הכדורים החוזרים של ראסל, וראסל מצא אותו שוב ושוב להתקפות מתפרצות שהיו סימן ההיכר של בוסטון הגדולה של שנות ה-50 וה-60. קוזי היה מחכה לראסל שיגיע להתקפה כשזה יצא לספרינט, ומתגמל אותו על המאמץ בסלים קלים.

למרות שהקבוצה לקחה אליפויות רק אחרי הגעתו של ראסל, בעיני התקשורת הקבוצה הייתה כל הזמן הקבוצה של קוזי.

 

קוזי מתחרט שלא אמר ודיבר עוד בשבחו של ראסל, דבר שהיה עשוי לעזור לראסל לקבל את ההכרה שהגיעה לו, ואולי גם לקבל הכרה אנושית, בנוסף להכרה מקצועית אותה קיבל.

הוא מתחרט, למשל, שכשבית קפה במלון בו ישנו הסלטיקס סירב לשרת את חבריו לקבוצה השחורים, והם בחרו לטוס הביתה ולא לשחק במשחק הראווה, הוא לא הצטרף אליהם. הוא פשוט זרם עם המציאות.

עוד הוא מתחרט שלא ניצל את המחווה של ראסל כלפיו בארוחה האחרונה שלהם כחברים לקבוצה. ראסל אמר שאין אנשים כמו קוזי, שהוא כמו אח עבורו. קוזי אפילו לא קם לחבק את ראסל.

קוזי גם היה שוכב במיטה בלילות ונזכר בדברים שהיו עשויים לחבר בינו ובין ראסל, רגעים בהם ראסל יצר קשר וקוזי החזיר תשובה שלילית – הזמנה לארוחה לכבודו, שיתוף פעולה במחנה כדורסל, אפילו המתנה שראסל ואשתו נתנו לקוזי לכבוד פרישתו, עם הקדשה שכוונה גם לעתיד (ש-70 השנים הבאות יהיו טובות כמו ה-7 הקודמות שחוו יחד).

 

זה לא שקוזי היה גזען. הוא שיתף פעולה וקיבל לקבוצה ולחייו שחקנים שחורים רבים, יזם את הקמת אירגון השחקנים של ה-NBA וכלל בפנים גם את השחקנים השחורים, היה חונך של שני ילדים שחורים בתקופה בה זה לא היה מקובל, והוא ואשתו נשארו חברים של זוגות שהיו חברים לקבוצה לשעבר גם כאשר "לא היו חייבים".

 

עם זאת, בשנים האחרונות לחייו, קוזי יודע שהוא היה צריך ליצור קשר יותר משמעותי עם ראסל כששיחקו ביחד – זה היה תפקידו כקפטן וכשחקן מוביל בקבוצה, הוא היה צריך ללמוד יותר על המאבק של הקהילה של השחורים באותה תקופה, הוא היה צריך לדבר בקול רם כנגד האפליה הלא צודקת, ולשמור על קשר עם ראסל אחרי שהקריירה שלו נגמרה.

הוא יודע את הנסיבות המקלות –הוא היה אדם מופנם בעצמו, ראסל היה אדם מאיים ולא נחמד במיוחד מחוץ לחדר ההלבשה, היו לקוזי הרבה מחויבויות מחוץ למגרש – הוא היה סופרסטאר. ובכל זאת הוא מתחרט. הוא יודע שזו הייתה אחריותו ליצור קשר, לטפח מערכת יחסים, לשמור עליה אחרי הפרישה.

 

הוא החליט לכתוב לראסל מכתב בו הוא מביע חרטה על התקופה שלהם יחד ועל התקופה שלהם בנפרד.

זו היתה המסירה האחרונה מקוזי לראסל, אחד הצמדים הגדולים בתולדות המשחק.

 

הספר מדבר על מה חשוב ומה משנה כאשר אדם מגיע לימיו האחרונים, הרבה אחרי שהאורות נכבו, התהילה חלפה, וכאשר כל מה שנותרו הם הזיכרונות.

 

נ.ב.

שנים אחר כך, ראסל התקשר לקוזי. קוזי בעיקר דיבר, ראסל בעיקר הקשיב. המכתב הגיע לראסל, אם כי הוא מעולם לא כתב חזרה. באותם שנים ראסל היה אחרי שבץ, יכולותיו הקוגניטיביות הידרדרו והוא היה טרוד במאבק משפטי בין בת הזוג שלו לבין ילדיו.

קוזי לא כעס, הוא מרגיש שהעניין סגור והוא השלים עם העבר שלו. זו היתה המטרה שלו כשכתב את המכתב, והיא הושגה כשהוא נשלח.

מכירים מישהו שזה עשוי לעניין אותו? שתפו!
כישלון
קבלת החלטות
פוטנציאל
שינה
אמונה
מטרה
סימני דרך
גיוון
עצמאות
קורונה
לחשוב כמו אלופים
ביצועים
כלים מנטליים
תחרותיות
משמעת
תקשורת
אחריות
מנהיגות
פציעה
יכולת גופנית
מנטור
פילוסופיה
שחקן ותיק
קושי
וודן
ביטחון
מיינדפולנס
זכוכית מגדלת
כיף
הקרבה
עונג שבת
הכנה
הרגל
מוטיבציה
שחיקה
תמיד קדימה
חוויה
הורים
סטנדרט
התמדה
גריט
למידה
הסבר
במשפט אחד
פשטות
קובי
student of the game
פודיום
רוטינה
קריירה
תירוץ
סדר עדיפויות
תרבות
פודקאסט
יצירתיות
עשייה
פירגון
הלך רוח
כישרון
אלברט איינשטיין
מיינדסט
אהבה
חינוך
שיחה
מאמץ
כשרון
מופנמים
אופי
מועדון קריאה
תכנון
דחיית סיפוקים
חסכון
דרך
זמן
תהליך
שקדנות
סבלנות
הרצאה
אסטרטגיה
הוראה
לימוד
התחלה
אנדרס אינייסטה
פפ גווארדיולה
תודה
אימון
השראה
הצלחה
מצוינות

Coaching for life / Paul Annacone

על קצב 2

על קצב

על דקות משחק וקבוצתיות

על ספציפיות

על תקשורת

Mastery teaching / Madeline Hunter

יום הולדת שנתיים לאתר

Coach / Michael Lewis

טיפים לאימונים בקיץ (אבל לא רק)

חזרות

מתנת הכעס / ארון גנדי

שתי ערימות

על אימונים אישיים בקיץ

התו הלא נכון

כל יום קצת

אלוף העולם ליום אחד

ראשונה / יעל ארד

Win or learn / John Kavanagh

11 מאפיינים של מורים אהובים

לצאת מהקווים - מאמנים מדברים על אימון - הפרק עם אורן עמיאל

שנה של אימונים לצד רוי וויליאמס - 2

שנה של אימונים לצד רוי וויליאמס - 1

על קבלת משוב - חלק 2

Thanks for the feedback / Stone & Heen

קארים עבדול ג'באר וג'ון וודן על תהליך רוחני

עונג שבת - טים דאנקן

סיפור על טים דאנקן

Make Good Art / Neil Gaiman

לאף אחד לא אכפת

כישלון להתכונן הוא הכנה לכישלון

דברים שכדאי לדעת על אימונים

לצאת מהקווים - מאמנים מדברים על אימון - הפרק עם אוהד רדקו

על ספורטאים ואובססיה

איך משפיעה רוטינה על ההתקדמות בספורט?

חוזה ל-10 ימים

ג'ניפר קפריאטי על לחץ

ג'ף בזוס על סטנדרטים גבוהים

אריסטו או סוקרטס

לצאת מהקווים - מאמנים מדברים על אימון - הפרק עם שגיא ברעם

איך להתאמן באופן עצמאי

על כישלון

עקרונות האימון של דין סמית'

מה חשוב בספורטאים ברמה גבוהה

מאסטרקלאס בכתיבה עם מלקולם גלדוול - 3

מאסטרקלאס בכתיבה עם מלקולם גלדוול - 2

מאסטרקלאס בכתיבה עם מלקולם גלדוול - 1

A coach's life / Dean Smith

רוי וויליאמס פורש מאימון

במדבר

חופש מ... וחופש ל...

קיר

The infinite game / Simon Sinek

הרהורים עצמיים

מה עושים כשאין אנרגיה?

The sixth man / Andre Iguodala

לצאת מהקווים - מאמנים מדברים על אימון - הפרק עם נטע קרומר

לטפל בסחלב

טיפים לאימון קליעה

על "יום האישה"

גישת ההגבלות - מקורות נוספים

מומחים יודעים לאן להסתכל

לצאת מהקווים - מאמנים מדברים על אימון - הפרק עם לירן וקנין

מומחים לא מסתכלים על הכדור

לאן מומחים מסתכלים?

עונג שבת - מאגסי בוגס

The boys of Dunbar / Alejandro Danois

דברים שמאמנים עושים

Raise your game / Alan Stein Jr

דברים שכדאי לדעת על אנשים מופנמים

לצאת מהקווים - מאמנים מדברים על אימון - הפרק עם עמרי שוורץ

שיחות מטורפות – מעשי זן / יעקב רז

מה עובר לקוורטרבק בראש

כשהחלטה הופכת להרגל

מתי שופטים החלטה?

קבלת החלטות בתוך תרגילי אימון

לצאת מהקווים - מאמנים מדברים על אימון - הפרק עם תומר גוטמן

הלב הנבון / ג'ק קורנפילד

להתאמן כמו במשחק, לשחק כמו באימון

המשחק של אנדר / אורסון סקוט קארד

שנה למותו של קובי בראיינט

חוויות ותובנות מתואר שני באוסטרליה - 2

על קשיחות

עיניים משקרות

אימון אקראי על ידי גיוון ספורטיבי

לצאת מהקווים - מאמנים מדברים על אימון - הפרק עם עמית רחמילביץ

על מנוחה ולמה היא חשובה

חשיבות הציפייה

חשיבות זמן התגובה

ג'ורדן, מאלון וקבלת החלטות בספורט

התאוריה של קבלת החלטות בספורט 2

על שינה וזיכרון

Players first / John Calipari

סוגים שונים של קבלת החלטות בספורט 1

שינה ורשתות חברתיות

התיאוריה של קבלת החלטות בספורט 1

לצאת מהקווים - מאמנים מדברים על אימון - הפרק עם יונתן אלון

סיכום 2020 באתר

חוב שינה והשלמת שעות שינה

שינה ומכשירים אלקטרוניים

אולי יעניינו אותך גם הפוסטים האלו...

בחזרה לעמוד הבלוג