The last pass / Gary M. Pomerantz

בוב קוזי וביל ראסל היו צמד מדהים על המגרש וחברים טובים לקבוצה. מערכת היחסים ביניהם מחוץ למגרש היא מרכז הספר בו קוזי מספר על המחשבות והרגשות שעולים בו סביב גיל 90 והמסקנות אליהן הגיע בעקבותיהם.

צילום:
מעיין רימר

בוב קוזי נחשב אחד מהשחקנים הגדולים בתולדות ליגת ה-NBA, שחקן יצירתי ויעיל שאחרי קריירת מכללות טובה מאוד עבר לשחק בבוסטון סלטיקס והוביל אותה בתור קפטן ושחקן מוביל ל-6 אליפויות, שהיו הקדמה ל-5 אליפויות נוספות בשנים מיד לאחר פרישתו.

בזמן בו כל זה התרחש, הגזענות בארה"ב כלפי שחורים היתה בשיאה. באותן שנים נכנסו השחקנים השחורים הראשונים ל-NBA, וקוזי התחרותי, למרות שקיבל אותם בשמחה אם עזרו לו לנצח, לא יצא מגדרו כדי לעזור להם להתמודד עם האפליה הקיצונית שהם פגשו יומיום, כמו איסור להיכנס לבתי קפה מסוימים, שירותים נפרדים מהלבנים, ונדליזם וקללות.

בלב הספר יושבת מערכת היחסים בין קוזי לביל ראסל, שותפו ל-6 אליפויות (ואחרי פרישתו של קוזי, זכה בעוד 5), שלא זכה בזמן אמת להערכה מצד העיתונים והתקשורת (בשל היותו שחור), ונאלץ להתמודד עם פריצות לביתו ועם אנשים שהטילו צרכים על המיטה שלו.

קוזי וראסל התאימו זה לזה בצורה נהדרת על המגרש. ראסל חסם כל מי שעבר את קוזי, שמצידו העז יותר בצד ההגנתי כי ידע שראסל יחפה עליו. קוזי נהנה מיכולת קליטת הכדורים החוזרים של ראסל, וראסל מצא אותו שוב ושוב להתקפות מתפרצות שהיו סימן ההיכר של בוסטון הגדולה של שנות ה-50 וה-60. קוזי היה מחכה לראסל שיגיע להתקפה כשזה יצא לספרינט, ומתגמל אותו על המאמץ בסלים קלים.

למרות שהקבוצה לקחה אליפויות רק אחרי הגעתו של ראסל, בעיני התקשורת הקבוצה הייתה כל הזמן הקבוצה של קוזי.

 

קוזי מתחרט שלא אמר ודיבר עוד בשבחו של ראסל, דבר שהיה עשוי לעזור לראסל לקבל את ההכרה שהגיעה לו, ואולי גם לקבל הכרה אנושית, בנוסף להכרה מקצועית אותה קיבל.

הוא מתחרט, למשל, שכשבית קפה במלון בו ישנו הסלטיקס סירב לשרת את חבריו לקבוצה השחורים, והם בחרו לטוס הביתה ולא לשחק במשחק הראווה, הוא לא הצטרף אליהם. הוא פשוט זרם עם המציאות.

עוד הוא מתחרט שלא ניצל את המחווה של ראסל כלפיו בארוחה האחרונה שלהם כחברים לקבוצה. ראסל אמר שאין אנשים כמו קוזי, שהוא כמו אח עבורו. קוזי אפילו לא קם לחבק את ראסל.

קוזי גם היה שוכב במיטה בלילות ונזכר בדברים שהיו עשויים לחבר בינו ובין ראסל, רגעים בהם ראסל יצר קשר וקוזי החזיר תשובה שלילית – הזמנה לארוחה לכבודו, שיתוף פעולה במחנה כדורסל, אפילו המתנה שראסל ואשתו נתנו לקוזי לכבוד פרישתו, עם הקדשה שכוונה גם לעתיד (ש-70 השנים הבאות יהיו טובות כמו ה-7 הקודמות שחוו יחד).

 

זה לא שקוזי היה גזען. הוא שיתף פעולה וקיבל לקבוצה ולחייו שחקנים שחורים רבים, יזם את הקמת אירגון השחקנים של ה-NBA וכלל בפנים גם את השחקנים השחורים, היה חונך של שני ילדים שחורים בתקופה בה זה לא היה מקובל, והוא ואשתו נשארו חברים של זוגות שהיו חברים לקבוצה לשעבר גם כאשר "לא היו חייבים".

 

עם זאת, בשנים האחרונות לחייו, קוזי יודע שהוא היה צריך ליצור קשר יותר משמעותי עם ראסל כששיחקו ביחד – זה היה תפקידו כקפטן וכשחקן מוביל בקבוצה, הוא היה צריך ללמוד יותר על המאבק של הקהילה של השחורים באותה תקופה, הוא היה צריך לדבר בקול רם כנגד האפליה הלא צודקת, ולשמור על קשר עם ראסל אחרי שהקריירה שלו נגמרה.

הוא יודע את הנסיבות המקלות –הוא היה אדם מופנם בעצמו, ראסל היה אדם מאיים ולא נחמד במיוחד מחוץ לחדר ההלבשה, היו לקוזי הרבה מחויבויות מחוץ למגרש – הוא היה סופרסטאר. ובכל זאת הוא מתחרט. הוא יודע שזו הייתה אחריותו ליצור קשר, לטפח מערכת יחסים, לשמור עליה אחרי הפרישה.

 

הוא החליט לכתוב לראסל מכתב בו הוא מביע חרטה על התקופה שלהם יחד ועל התקופה שלהם בנפרד.

זו היתה המסירה האחרונה מקוזי לראסל, אחד הצמדים הגדולים בתולדות המשחק.

 

הספר מדבר על מה חשוב ומה משנה כאשר אדם מגיע לימיו האחרונים, הרבה אחרי שהאורות נכבו, התהילה חלפה, וכאשר כל מה שנותרו הם הזיכרונות.

 

נ.ב.

שנים אחר כך, ראסל התקשר לקוזי. קוזי בעיקר דיבר, ראסל בעיקר הקשיב. המכתב הגיע לראסל, אם כי הוא מעולם לא כתב חזרה. באותם שנים ראסל היה אחרי שבץ, יכולותיו הקוגניטיביות הידרדרו והוא היה טרוד במאבק משפטי בין בת הזוג שלו לבין ילדיו.

קוזי לא כעס, הוא מרגיש שהעניין סגור והוא השלים עם העבר שלו. זו היתה המטרה שלו כשכתב את המכתב, והיא הושגה כשהוא נשלח.

מכירים מישהו שזה עשוי לעניין אותו? שתפו!
כלים מנטליים
תחרותיות
משמעת
תקשורת
אחריות
מנהיגות
פציעה
יכולת גופנית
מנטור
פילוסופיה
שחקן ותיק
קושי
וודן
ביטחון
מיינדפולנס
זכוכית מגדלת
כיף
הקרבה
עונג שבת
הכנה
הרגל
מוטיבציה
שחיקה
תמיד קדימה
חוויה
הורים
סטנדרט
התמדה
גריט
למידה
הסבר
במשפט אחד
פשטות
קובי
student of the game
פודיום
רוטינה
קריירה
תירוץ
סדר עדיפויות
תרבות
פודקאסט
יצירתיות
עשייה
פירגון
הלך רוח
כישרון
אלברט איינשטיין
מיינדסט
אהבה
חינוך
שיחה
מאמץ
כשרון
מופנמים
אופי
מועדון קריאה
תכנון
דחיית סיפוקים
חסכון
דרך
זמן
תהליך
שקדנות
סבלנות
הרצאה
אסטרטגיה
הוראה
לימוד
התחלה
אנדרס אינייסטה
פפ גווארדיולה
תודה
אימון
השראה
הצלחה
מצוינות

דיבור עצמי

לצאת מהקווים - מאמנים מדברים על אימון - פרק 8

BOOST! / מיכאל בר-אלי

נקודת מבט חדשנית על שילוב האספקט המנטאלי בתהליך האימוני

לגדל ספורטאי/ת - תגובה

לגדל ספורטאי/ת

סימני דרך - קורל חזן

זכוכית מגדלת - ליעד אורבך

לצאת מהקווים - מאמנים מדברים על אימון - פרק 7

הדרישות מספורטאית אולימפית - אירה ויגדורצ'יק

Belichick (חלק 4 - הדרך של הפטריוטס)

Belichick (חלק 3 - אימון)

Belichick (חלק 2 - מאמן ראשי)

Belichick (חלק 1 - ההתחלה)

מאמנים מדברים על אימון - תובנות מ-6 פרקים ראשונים

לצאת מהקווים - מאמנים מדברים על אימון - פרק 6

המאמנות כותבות - The Definite Dozen (חלק 2)

המאמנות כותבות - The Definite Dozen (חלק 1)

Reach for the Summit / Pat Summitt

תכנון - זה לא תמיד מצליח

Leading with the heart / Mike Krzyzewsky

לצאת מהקווים - מאמנים מדברים על אימון - פרק 5

Leading / Alex Ferguson

על יכולת גופנית - המאמנים מסכמים מה למדו וממי

כמה להתאמן וכמה לנוח?

על חזרות וגיוון

לצאת מהקווים - מאמנים מדברים על אימון - פרק 4

על חשיבות שחרור אחרי אימון

על חשיבות החימום לפני אימון

על יכולת ניתור

על חשיבות תרגילים להפחתת סיכון לפציעה

על חשיבות הגמישות

דבר אחד פשוט שספורטאים יכולים לעשות כבר מהיום כדי להשתפר

על חשיבות אימון הכוח

איך נראה שבוע אידאלי של ספורטאי/ת מקצועני/ת?

איך נראה יום אידאלי של ספורטאי/ת מקצועני/ת?

דברים שכדאי לדעת על יכולת גופנית

Do Nothing / Celeste Headlee

לצאת מהקווים - מאמנים מדברים על אימון - פרק 3

תובנות ממשחק הכדורסל - אלישה קלארק

מחשבות אחרונות על הסדרה The last dance

תובנות ממשחק הכדורסל - שיחה עם אגדות כדורסל יווניות

השחקן הוותיק שלי - וינס קרטר

The last dance 7+8 - מחשבה ראשונה

איך לקרוא יותר ספרים

לצאת מהקווים - מאמנים מדברים על אימון - פרק 2

kaizen / Sarah Harvey

תובנות ממשחק הכדורסל - ארגון שחקניות הכדורסל

השחקן הוותיק שלי - ריי אלן

דברים מתפוררים

לצאת מהקווים - מאמנים מדברים על אימון - פרק 1

השחקן הוותיק שלי - אייזיאה תומאס

10 מחשבות על תכנות

עונג שבת - סקוטי פיפן

על מפגש עם אנשים בימי קורונה - 2

השחקנית הותיקה שלי - ליעד סואץ קרני

השחקן הוותיק שלי - דניס סקוט

השחקן הוותיק שלי - פרוויס שורט

על מפגש עם אנשים בימי קורונה - 1

פיט קרול מארח את סטיב קר - פרק 1

10 דברים שלמדתי בקריירה שלי - גל מקל

השחקן הוותיק שלי - כריס מאלין

על חירות וחופש

Mastery / Robert Greene

חוויות ותובנות מתואר שני באוסטרליה

Legacy / James Kerr

רע כמו שמתחשק לי / דניס רודמן

דוד וגוליית / מלקולם גלדוול

לחשוב כמו אלופים - ביטחון

עכשיו צריך לשנות הרגלים - וככה אפשר

על תרבות קבוצתית - ביקור בנימבורק ובאקדמיה בפראג

לחשוב כמו אלופים - תנאים קשים

לחשוב כמו אלופים - הקדמה

Coach Wooden and me / Kareem Abdul-Jabbar

יכול להיות שאנחנו בטוחים מדי בעצמנו

דרכים להרוויח ביטחון

לא חסר לך ביטחון - חסרה לך יכולת

יאניס על ביטחון ועבודה קשה

על למה מיינדפולנס זה לא טרנד חולף

התחלתי פאזל של 1000 חלקים

מדיטציה חמש דקות ביום - קובי בראיינט ממליץ

על מוסר עבודה ועל יעילות

אלו הם מים / דיוויד פוסטר וואלאס

Showboat - the Life of Kobe Bryant

עכשיו

אני רוצה להיות שם

עונג שבת - סברינה יונסקו

היום

מה זה מיינדפולנס (קשיבות)?

איך לשבת / How to sit

להיות ברגע הזה

שיטת מדידה שונה

לא קל לעקוב אחרי הכול

לברוח מגשם ומברד

כל יום רוטינה - סיכום האתגר

זכוכית מגדלת - הדר חדד

הופכים ערך לרוטינה

כל יום רוטינה - שבוע שמיני

The grandmaster / Brin-Jonathan Eduards

כל חודש פוסט באתר ארגון המאמנים

אולי יעניינו אותך גם הפוסטים האלו...

בחזרה לעמוד הבלוג