זה החלק השני.
את החלק הראשון אפשר למצוא כאן.
הדבר השלישי שצריך זה מיקוד.
רוב האנשים בעולם לא יכולים להיות טובים בהכול (וכן, אנחנו חלק מהרוב הזה).
החלק הקשה הוא להודות שאם אנחנו רוצים להיות מעולים בדבר אחד, אנחנו צריכים להיות גרועים בדבר אחר.
אף אחד לא אוהב להודות שהוא גרוע במשהו, אבל כאשר עובדים בצוות ברמה גבוהה, לכל אחד יש התפקיד שלו, ואין צורך לעשות את כל אחד מהתפקידים.
הנגן ינגן והמחבת יטגן.
מודל חשיבה נחמד הוא שיש זמן לחפש (heads up) ויש זמן לעסוק במה שמצאנו (heads down).
אנחנו צריכים להקדיש זמן לשניהם במהלך היומיום שלנו, וגם לאפשר לאחרים לעשות אותו הדבר.
הדבר הרביעי הוא ההבנה שכסף הוא רק צורה אחת של עושר.
יש אחרים, אני ביניהם, שבוחרים להיות עשירים בצורות אחרות: עשירים בזמן. עשירים במשמעות.
רק משום שאנשים מסוימים בתרבות שלנו בוחרים בכסף, זה לא אומר שאנחנו צריכים לעשות זאת גם כן.
האם אפשר גם לבחור במשמעות, גם ליצור עבורנו זמן וגם להכניס כסף רב?
כן.
אבל לא תמיד.
וגם זה ייקח זמן רב יותר ממה שאנחנו מוכנים להודות.
הדבר החמישי הוא חשיבה בצורה של גלים.
גם אנשי המקצוע הטובים ביותר בעולם לפעמים נופלים במלכודת הבאה:
"אני עושה את [הכניסו תחום כאן] ברמה גבוהה, אז אמשיך לעשות את זה."
הם אמנם מתקדמים, אבל לא ממצים את היכולת שלהם.
הם מפספסים אירוח בתוכניות טלוויזיה או פודקאסטים. הם מפספסים הרצאות. הם מפספסים שיתופי פעולה בין תחומיים.
למה?
כי זה מפחיד לעשות משהו אחר שאני לא מומחה בו.
מפחיד לצאת מהקופסה ולשנות הרגלים.
עם זאת, אם לא נקדם את העשייה שלנו, היא עלולה ללכת לאיבוד.
אנחנו כותבים ספר כדי שיקראו אותו, נכון? אז צריך לשווק.
ולעניין אנשים בסיפור שמאחורי הספר ובמסר שהוא מכוון להעביר.
את זה לא עושים על ידי כתיבת ספר חדש.
וזה מוזר לי עדיין, אבל הנה, כתבנו ספר לספורטאיות ולספורטאים צעירים.
כמובן, אף אחד לא יכול לדעת כמה הרעיונות שלנו טובים אם לא נספר להם.
אנחנו צריכים ליצור תוכן.
זה יכול להיות כתיבה, או סרטון, או פודקאסט, או כל דבר אחר שאנחנו מרגישים נוח לעשות, אבל זה צריך להוציא את הרעיונות שלנו אל העולם.
אגב, יש לי ערוץ יוטיוב וגם פודקאסט למאמנים ולכל מי שאוהב ספורט, וגם אינסטגרם.
אתם עוד לא עוקבים?
בקרוב, מי יודע, אולי גם טיק טוק...
