מיינדפולנס הוא יותר מסדרת טכניקות או שיטה. הוא אורח חיים.
מיינדפולנס הוא לא משהו שעושים. הוא חלק מאיתנו.
אנחנו מתרגלים מיינדפולנס כדי לחיות במודעות וככה אנחנו זוכים לחיות את החיים במלואם.
מיינדפולנס יכול לשמש כמו פלסטר - לטפל בנושא ספציפי קטן. הוא יכול גם להעשיר את החיים שלנו ולעזור לנו לא להגיע למצב שדורש פלסטר.
בדרך כלל אנחנו חווים מצבים מסוימים או דברים מסוימים דרך שכבה של דעות, ציפיות, ניסיון עבר ודעות קדומות. אם לכל אחד יש נקודת מבט משלו, איך נסכים מהי החוויה האובייקטיבית?
כשאנחנו לא שקועים ברגע הנוכחי, המוח שלנו מקשקש.
זה מצב ברירת המחדל שלו.
במצב כזה אנחנו מודעים למחשבות שלנו ורובן שליליות.
יותר מחצי מהחיים שלנו אנחנו במצב הזה, וזה אומר שיותר מחצי מהחיים שלנו אנחנו במצב של חשיבה שלילית על אירועים.
מיינדפולנס הוא לא דבר שאפשר לרכוש במהירות. זה דורש זמן והשקעה - כמו כל מיומנות חדשה. ותרגול.
אם אנחנו מתרגלים באופן רשמי (מדיטציית ישיבה או הליכה, מדיטציית נשימה או הקשבה לגוף), המחשבות יבואו.
כאמור, זו ברירת המחדל.
אין מה להתאכזב מעצמנו או לכעוס. יש לשבח את עצמנו כל פעם ששמנו לב שבאו מחשבה או רגש, לציין בפני עצמנו "מחשבה" או "רגש" ולחזור לרגע הנוכחי.
אם המחשבות שלנו באות וגם הולכות, אז סימן שהמחשבות שלנו אינן המציאות בעצמה. הן בדימיון שלנו.
ואם הרגש שלנו נוצר על ידי המחשבות שלנו, אז אחרים הם לא אלה שמכעיסים אותנו או מאכזבים אותנו, וגם לא אלה שמשמחים אותנו.
זה אנחנו בעצמנו.
בפעם הבאה שמופיע כעס או מגיעה אכזבה, התייחסו אליהם כמו הורים שמתייחסים לילד הקטן שלהם.
הם לא מתעלמים ממנו, הם יודעים שיש פה צורך שזקוק למענה. אבל הם לא נותנים לפעוט משתולל לקחת אחריות על המצב.
"כעס, אני יודע שאתה כאן ושאתה מנסה להשתלט על המצב, למרות שלא תוכל לעשות את הדבר הנכון. אתה יכול להישאר כאן כמה שתרצה, אני לא אומר לך ללכת. אני אתמודד עם המצב הזה - אתה לא חייב. הישאר כמה שתרצה, אבל אני אטפל בדברים מכאן והלאה."
לא מזמינים מישהו אחר להתקלח איתנו.
כשהמחשבות באות (בזמן המקלחת או בכל זמן אחר), ניתן להן לחלוף.
נחזור לעסוק במקלחת (או בכל דבר אחר) ולא נאפשר לאף אחד אחר להיכנס לנו לזמן של עצמנו עם עצמנו.
לא לאנשים שעובדים איתנו על המצגת בעבודה, לא למניאק ההוא בכביש אתמול. המקלחת (והיומיום שלנו באופן כללי) הם רק שלנו.
"שטפו כלים לפני שאתם משנים את העולם" אומר מורה הזן הידוע THICH NHAT HANH.
הדברים הקטנים במהלך היומיום שלנו יהיו, בסופו של תהליך, הדברים שבעזרתם היומיום והעולם שלנו ישתנו.
"אם אתם סובלים, זה לא מפני שהכול רגעי, אלא מפני שאתם מאמינים שהכול קבוע."
חשבנו שמערכת היחסים תימשך לנצח.
חשבנו שהניצחונות ימשיכו לבוא.
חשבנו שהבריאות שלנו מובטחת.
הסבל שלנו נובע מטעות בסיסית שמקורה במחשבה שהדברים קבועים.
הדברים אינם קבועים.
הם משתנים.
כשנכיר בכך, נהיה מוכנים לשינוי ולא נסבול בגללו. זה לא אומר שאי אפשר לשנות דברים בחיינו.
אפשר. זו בדיוק הסיבה שאפשר. כי שום דבר אינו קבוע.
הכול חולף.
