מאורר מפרק את דרך הקאיזן לקטגוריות שונות בתוכן ניתן להשתמש בשיטה: שאלות קטנות, מחשבות קטנות, פעולות קטנות, פתרון בעיות קטנות, תגמולים קטנים, זיהוי רגעים קטנים.

כתבתי בעבר על הגישה של קאיזן, לחצו כאן כדי לקרוא.

‍

הספר עצמו קטן פיזית עם פרקים קצרים וקריאים. אם אתם מוצאים אותו בחנות, ממליץ לרכוש.

כמה ציטוטים שתפסו את עיניי מהספר:

ג'ון וודן אמר פעם "כשאתה משפר מעט בכל יום, בסופו של דבר קורים דברים גדולים. כשאתה מכניס בכל יום שיפור קטן אחד בכושר גופני, אתה מקבל עם הזמן שיפור גדול בכושר גופני. לא מחר, לא ביום שאחריו, אבל בסופו של דבר אתה מגלה שעשית דרך משמעותית. אל תחפש את השיפור הגדול והמהיר. חפש את השיפור הקטן והמצטבר, יום אחר יום. זאת הדרך היחידה לעשות את זה – וכשזה קורה, זה נשאר לזמן רב."

עוד מג'ון וודן בלחיצה כאן.

דוקטור מאורר הלך לשמוע פעם הרצאה שנתן מומחה מפורסם לכאב. הוא אמר לקהל שלפעמים מדיטציה עשויה להקל על הכאב והוא ממליץ להם לנסות דקה אחת של מדיטציה כל יום. מאורר ניגש אליו בסיום ההרצאה ושאל למה הוא חושב שדקה אחת של מדיטציה תעזור להם.

"כמה זמן שיטות המדיטציה קיימות בעולם?" שאל המומחה את מאורר.

אלפיים שנה, אולי שלושת אלפים, ענה מאורר.

"נכון," השיב המומחה. "אם כך, יש סיכוי טוב שהאנשים בקהל כבר שמעו עליה. אלה שראו בה משהו שעשוי לעזור, כבר התחילו. לאחרים, זה כנראה נשמע כמו רעיון גרוע. אני מעדיף שהם יילכו הביתה ויעשו מדיטציה דקה אחת, מאשר שהם יילכו הביתה ולא-יעשו מדיטציה במשך שלושים דקות."

עוד על הכוח שטמון במדיטציה בלחיצה כאן.

אישה אחת שגדלה באנגליה נהגה לשתות את התה שלה עם 4 כפיות סוכר כשהייתה בת 13. היא הבינה שזה לא בריא עבורה ובמאמץ רב ועם משמעת ברזל הצליחה להפחית את כמות הסוכר לכפית אחת בלבד בכוס תה.

היא רצתה להפחית עד אפס, אבל לא הצליחה לעשות זאת. היא החליטה שכל פעם תיקח כפית, ותפחית גרגר אחד. ואחר כך שניים. ואחר כך שלושה. לקח לה כמעט שנה לרוקן את הכפית(!) אך ביום שהיא סיפרה את הסיפור היא הייתה בת 45, והיא עדיין שותה את התה שלה ללא סוכר.