הבודהה, שהיו כמה אנשים שעקבו אחריו (לא ברשתות חברתיות, ממש עקבו) וקיוו שיעשה את החיים שלהם יותר קלים או נעימים או מוארים, אמר להם:

"היו אור עבור עצמכם."

המסר הזה הוא גם חלק משמו של הספר – בכל אשר תלכו, הנה אתם.

למקום אליו תלכו, שם תמצאו את עצמכם.

לחץ הוא חלק מהחיים.

(ברור, לא?)

העניין הוא שאין מה לעשות לגביו לפעמים. אין אפשרות להימנע ממנו. ועם זאת, אין צורך להיות קורבן.

הגלים גבוהים וקשה לשחות? אפשר ללמוד לגלוש.

תרגול מדיטציה הוא לא רומנטי. הדברים שאנחנו צריכים להרהר בהם ולהשתפר בהם אינם נעימים, והם מעוררים בנו התנגדות גדולה. רק לתרגל מדיטציה זה לא מספיק. לעשות את זה כי זה נחשב מגניב או כי מישהו מפורסם עושה את זה לא יעזור לנו לצמוח. אנחנו צריכים כיוון התקדמות ברור מאוד וחזון שמראה לנו מי אנחנו רוצים להיות.

ואז, עלינו להתחייב לכך כל יום מחדש.

כל יום מחדש.

כמה דקות כל יום?

כמה שאפשר.

אם אי אפשר 45 דקות, אז גם 5 דקות יהיה מצוין. לפעמים 5 דקות זה יותר טוב מ-45.

וגם, יש לומר, ממילא הכוונה היא לצאת מעולם השעות והדקות אל עולם הרגעים, אלה שלא ניתנים למדידה. אז השעון בעצם מיותר כאן. נכון, צריך להספיק לאימון או לקחת את הילדה לחוג כדורגל, אבל אם כבר התחלנו, עשינו משהו עבור עצמנו והשארנו את הלהבה הקטנה דולקת אל מול רוחות השגרה והיומיום.

כמו מזג אוויר בפסגתו של הר, גם המצבים השונים בחיים שלנו חולפים.

כאשר אנחנו מתייחסים למזג האוויר של חיינו, לא כדאי להתעלם ממנו או להכחיש אותו. עלינו להכיר בו, לכבד אותו, להרגיש אותו, לדעת מהו. ולאפשר לו לחלוף.

הדאלאי-לאמה שמע בשיחה בשנת 1990 על אנשים בעלי הערכה-עצמית נמוכה. הוא ביקש שיתרגמו לו את זה לטיבטית, למרות שהאנגלית שלו הייתה די טובה. הוא לא הצליח לתפוס בראשו מדוע מישהו יחוש כך.

אולי, עם כל הקידמה הטכנולוגית, שכחנו את הקידמה הרוחנית. אנשים בטיבט עלולים להיפגע מתנאים קשים מאוד ביומיום, אבל לא נמצא טיבטים רבים שחווים הערכה-עצמית נמוכה.

משמעת מספקת קביעות שלא תלויה באיזה יום היה לנו אתמול ואיזה יום צפוי לנו מחר.

כדאי למצוא זמן תרגול יומי, גם בימים שצפויים להיות קשים מאוד רגשית וגם בימים משמחים עד מאוד. זה מאפשר למצוא זמן להנות מהרגש עצמו ולחוות אותו במלואו ולעומקו.

‍

וקטע שהייתי חייב להביא במלואו:

‍