https://www.alwaysforward.co.il/blog/cla-1

האם אי פעם שאלתם את עצמכם, "איך ספורטאים מתאמים את התנועות שלהם ושולטים בהן כדי למצוא התאמה פונקציונלית לבעיות העומדות בפניהם בספורט?"

בטח לא,

אבל אולי אמרתם לעצמכם "איך הם עשו את זה!?" 

ואם אתם מאמנים, אולי אתם שואלים את עצמכם, איך אנחנו יכול לעזור?

גישת האילוצים (CLA) מקורה במודל האילוצים המקורי שהוצע על ידי (Newell, 1986), שם הדגיש שתנועה היא תכונה מתהווה של שלושה אילוצים הקשורים ביניהם, המסווגים לפי קטגוריות: האדם, הסביבה והמשימה. 

ואם עוברים ליישום על ספורט, דיווידס ועמיתים הציעו כי אילוצי משימה משקפים דברים כמו חוקים, ציוד, גבולות, יריבים וחברים לקבוצה; אילוצים סביבתיים משקפים דברים כמו אור, לחות, טמפרטורה וציפיות חברתיות; והאילוצים האישיים משקפים דברים כמו גובה, משקל גוף, מוטיבציה ורמות עייפות. 

חשוב לציין כי ה-CLA היא מתודולוגיה ספציפית המושתתת על ידי דינמיקה אקולוגית ופדגוגיה לא ליניארית שבה אילוצים מטופלים בצורה מכוונת מתוך מחשבה על מטרה ספציפית. 

מניפולציה של אילוצים בפועל יכולה להיות חזקה מאוד כאשר משתמשים בה כדי לעזור לספורטאים לחפש ולגלות דרכים לתאם את תנועות שלהם ולשלוט בהן בהקשר למשחק, מה שמוביל אותם לפתרון בעיות נוספות שצצות במהלך המשחק.

באמצעות ה-CLA, מאמני כדורסל יכולים לתמוך בשחקניהם על ידי יצירת מצבים בתרגולים המקדמים ארגון עצמי.

לשיחה מעניינת (באנגלית) בנושא ארגון עצמי, לחצו על הלינק הזה.

בכדורסל, ארגון עצמי הוא התהליך של שחקן שמתאם את תנועותיו לביצוע רצפים ספציפיים לכדורסל, כמו מסירת הכדור או סיומות בטבעת.

ארגון עצמי מעוצב על ידי המפגש של האילוצים שהוזכרו קודם, ומכיוון שהאילוצים האלה משתנים ללא הפסקה, שום פוזשן בכדורסל אינו זהה לקודם.

זה בניגוד לגישה המסורתית, לפיה ארגון מתרחש כביכול מתוך הציפיות הפנימיות שלנו למה שעשוי לקרות.

בנוסף, שימוש ב-CLA מספק לספורטאים אפשרות לחפש פתרונות תנועה דומים לאלה שיופיעו במשחק.

זה שונה מגישות מסורתיות בהן מאמנים מאמינים שיש דפוס תנועה "נכון" אחד בעזרתו שחקנים צריכים לבצע מיומנויות. 

הדבר מאופיין באמונה ב"יסודות" וטכניקות ספציפיות, אשר נקדחים* לתוך ראשי השחקנים לגבי איך הם צריכים למסור, לזרוק ולשמור.

מאמנים מלמדים את התנועות האלה באופן מפורש בתרגילי אימון כגון 1 על 0, 2 על 0 וחזרה על תנועות ותרגילים ב-5 על 0.

*המילה drilled, באנגלית, ובעברית גם מתורגלים.

בתרגולים המסורתיים האלה נפוץ מאוד לראות מידע מינימלי שמפרט עבור השחקנים איך לייצר מפגש עם המציאות כדי לארגן פתרון תנועה שמתאים למשחק.

הפתרון הזה הוא בעצם המידע במשחק שיעצב את פעולות השחקנים, כגון המרחקים המשתנים בין חברים לקבוצה ויריבים, ריווח, מיקום הכדור וכו'.

באימון של 1 על 0, לשחקן אין מגן ואין חברים לקבוצה, מה שמסיר הרבה מהזדמנויות הפעולה שמופיעות באופן טבעי במשחק. 

‍

במסגרת הדינמיקה האקולוגית, הזדמנויות פעולה אלו נקראות התאפשרויות. 

המידע שנתפס על ידי שחקן במהלך המשחק חושף בפניו הזדמנויות לפעולה.

חשוב לציין שההתאפשרויות משתנות ללא הרף במהלך פוזשן.

ההתאפשרויות עשויות לזמן התנהגויות שונות עבור ספורטאים שונים, בהתאם ליכולתם לטפל במידע ולפעול לפיו.

בסביבות מסורתיות, שחקנים מתעכבים בהתפתחות כי הם נדרשים לשלוט בטכניקות מאוד ספציפיות לפני שהם מתקדמים למצבים מורכבים יותר עם שומרים.

זה מונע משחקנים לחוות מספר מצבים שונים ולפעול לפי הזדמנויות שונות לפעולה, הנדרשות במשחקים כדי להצליח.

במהלך משחק מתרחש תהליך מתמשך של צימוד תפיסה-פעולה.

זה אומר ששחקנים תופסים במוחם מידע מהסביבה, כמו מיקום של חברי הקבוצה והשומרים, הזמן והניקוד וכן הלאה, המעצבים את תהליך הארגון העצמי. 

בשנת 1979, בטקסט המכונן שלו, J.J. גיבסון קבע: "אנחנו חייבים לתפוס כדי לזוז, אבל אנחנו חייבים גם לזוז כדי לתפוס".

הגישה המסורתית מתמקדת באופן גלוי במרכיב הפעולה. 

אימון 'טכניקות', ולאחריו, בהנחה שהשחקנים יוכלו איכשהו 'לחבר' את רצפי התנועה האלה בזמן הנכון במשחקים, גם אפשרויות לתפוס.

זה לא מאפשר לשחקנים להיות רגישים למידע בסביבתם ולפעול לפי התאפשרויות אמיתיות, שזה בעצם מה שנדרש משחקנים במשחק.

בגדול, באמצעות הגישה הזאת, מאמנים מקבלים את כל ההחלטות עבור השחקנים שלהם על ידי קידום רצפי תנועה שנקבעו מראש.

ניתן להבחין בכך באימונים רבים בימינו לפני דראפט NBA ובמרכזי אימון שונים, בהם שחקנים משכפלים טכניקות עם שינויים מינימליים מחזרה לחזרה, למרות שזה בלתי אפשרי פיזית לחזור על אותם פתרונות תנועה במשחקים.

למה? כי האילוצים משתנים ללא הפסקה.

יש מקומות בהם השחקנים ממש רוקדים עם הכדור בפעולות מוכתבות מראש, כאשר אין עליהם שומר.

‍

בואו נסתכל מחדש על מודל האילוצים המקורי שהציע ניואל כדי לבחון לעומק את הקטגוריות השונות של אילוצים בהתאמה ספציפית לכדורסל, ואיך הם מעצבים את פתרונות התנועה שניתן לראות בזמן צפייה בשחקנים במשחק. 

זה יעזור לנו להבין מדוע כל פתרון תנועה - בין אם מסירה, סיומת, קליעה או משחק הגנה - הוא כל כך ייחודי.

‍

החלק השני בלחיצה כאן.