זה הפרק השני.
הפרק הראשון - האויבים של חשיבה צלולה - כאן.
1. לעמוד במילה של עצמנו.
"לא אכפת לי. זאת האחריות שלך בצוות שלנו לטובת המשימה שלנו לסיים את החלק המ*דיין שלך. אם אתה לא יכול לקחת על זה אחריות, ללמוד מזה ולהבין מה שצריך לפעם הבאה, אז אני לא רוצה לעבוד איתך.
נ.ב.
זה לא אשמת האוטובוס שאיחר. תקנה אוטו."
לאף אחד לא אכפת מהתירוצים שלך חוץ ממך.
מה ההבדל בין kind לבין nice? בין טוב לב לבין נחמד?
בכל פעם שאנחנו מתלוננים לגבי העולם או הדברים שקרו לנו, אנחנו מנסים לשנות את העבר במקום לקחת אחריות על ההתנהגות שלנו באותו רגע.
מה שקרה כבר קרה. תלונות לא יעזרו. מחאות לא יעזרו.
צריך להגיב בצורה שתקדם אותנו.
אנחנו לא שולטים בהכול. אנחנו שולטים בדרך בה אנחנו מגיבים להכול.
2. להכיר את עצמנו.
לא מספיק לדעת במה אנחנו חזקים.
צריך גם לדעת במה אנחנו (עדיין) לא חזקים, ואולי אף פעם לא נהיה.
אפשר להשתנות, אבל כדי לדעת שיש צורך להשתנות, צריך להכיר את עצמנו.
3. לשלוט בעצמנו.
מכירים ילד קטן שמשתולל בסופרמרקט כי הוא רוצה ממתק ולא נותנים לו?
רובנו ככה בשלב כזה או אחר בחיים.
מי שמסוגל לשלוט ברגשות שלו מתקדם מהר יותר לכיוון המטרות.
4. לבטוח בעצמנו.
אגו מנסה למנוע מאיתנו להכיר בחולשות של עצמנו.
ביטחון מאפשר לנו להכיר בהן כדי שנוכל לפעול בשביל לחזק אותן.
אנשים מסוימים כל כך עסוקים בלהוכיח שהם צודקים. הם צריכים להיות עסוקים בלהיות צודקים.
כשאנחנו צודקים, אין צורך בהוכחה. האמת לצידנו.
מנהלים אמיתיים הם אנשים שאכפת להם מההצלחה של העניין. לא משנה מה העניין, הם בעדו.
לא חשוב להם שהרעיון יהיה שלהם, או שהקרדיט יהיה שלהם. הם רק רוצים להצליח.
שאלו את עצמכם - אם הייתם הבעלים של העסק ל-100 השנים הקרובות וכל הפרנסה שלכם הייתה תלויה בהחלטה, איזה פיתרון הייתם בוחרים?
זה הפיתרון שעליכם לבחור, גם אם הוא לא שלכם.
5. להציב סטנדרטים.
פעם נכנסתי לפגישה כדי להציג נושא מסוים.
במהלך הפגישה אדם אחר, שהיה ה-מומחה בנושא, עצר ואמר שהוא לא יודע איך זה אצלנו, אבל אצלם אם אתה לא יודע על מה אתה מדבר ב-100%, אתה לא מדבר.
ואז, הוא התחיל להסביר את הנושא ביותר פירוט משאי פעם חשבתי שאפשרי בכלל.
מישהו שלח לי פעם אימייל וביקש את עזרתי בנושא כלשהו.
שאלתי אותו אם זו הגירסה הכי טובה שלו.
אני לא אוהב שאנשים מנסים לגרום לי לעשות את העבודה שלהם בעצמי.
הוא אמר שלא, ושלח לי גירסה מתוקנת.
שאלתי אותו אם זו הגירסה הכי טובה שלו.
הוא שוב אמר שלא (מוזר, נכון?)
שלח גירסה מתוקנת.
רק אחרי שהוא ענה תשובה חיובית על איכות הגירסה, הסתכלתי על מה ששלח.
6. מודלים לחיקוי.
מה יותר משמח מאשר לדעת שאתה חי במוחו של אדם אחר בתור הדוגמה כיצד יש לחיות?
מועצת המנהלים האישית שלי מורכבת מאנשי מקצוע וחברים שאני מעריך.
אני יכול להתייעץ איתם - מילולית או מטאפורית - בכל פעם שאני נתקל במכשול או רוצה למצוא פיתרון.
כמו שאנחנו יכולים להכניס אחרים למועצת המנהלים שלנו בלי ידיעתם, גם אחרים יכולים להכניס אותנו לשלהם. מה זה אומר? שתמיד כדאי להיות במיטבנו, כי תמיד יש מישהו שמסתכל.
