זה הפרק הרביעי.
הפרק השלישי - מנהלים חולשה - כאן.
ברירת המחדל שלנו היא פתרון בעיות. ככה נראה לנו שאנחנו מוסיפים ערך לקבוצה או לצוות.
הגדרת הבעיה, לעומת זאת, זה משהו שאנחנו פחות מנוסים בו.
כשנגדיר את הבעיה היטב, יהיה לנו הרבה יותר קל למצוא פתרונות מתאימים. לא צריך לתת לאחרים להגדיר לנו את הבעיה. צריך לברר בעצמנו.
כדאי גם לטפל בשורש הבעיה, ולא בסימפטומים. אם נטפל רק בסימפטומים, הבעיה תחזור בעתיד.
מקלט לאימוץ כלבים עזר לאנשים להאכיל אותם בבית. ממש נתן לאנשים הנחות ולפעמים אפילו אוכל בחינם.
למה? זה יותר זול מלקחת כלבים שאנשים זורקים כי אין להם איך להאכיל אותם.
אם אנחנו נמצאים בפגישה או משוחחים על פתרון בעיה, כדאי שכל אחד ידבר רק אם הוא יכול להוסיף משהו.
"מה אתה יודע על הבעיה הזאת שאנשים אחרים בחדר לא יודעים או לא אמרו כבר?" זו שאלה שכדאי לשאול שוב ושוב.
פרדוקס סטוקדייל מופיע כשאנחנו נמצאים במצב קשה שאנחנו נחושים לצאת ממנו.
אנחנו צריכים, בהשראתו של ג'יימס סטוקדייל, להאמין שנצליח לצאת מהמצב בסופו של דבר, אבל לדעת בו זמנית שזה הולך להיות קשה, או כואב, או ארוך, או כל השלושה.
כישלון, אומר ג'וש וולף, נובע מהכישלון לדמיין כישלון.
מומלץ לזכור שבדרך לפתרון הבעיה לא מדובר רק בפתרון אחד או שניים. קיים מספר רב של פתרונות אפשריים וצריך אנשים מנוסים כדי לראות אותם. לא תמיד הכול כל כך פשוט.
פשטות היא תוצאה של עבודה קשה ויסודית, היא לא נקודת ההתחלה.
אחת הדרכים היא פתרון "גם וגם":
גם לנצח וגם לפתח שחקנים/ות.
גם לאכול טעים וגם לשמור על הסביבה.
סימן מעולה לאינטליגנציה, אומר פ. סקוט פיצג'רלד, זה היכולת להחזיק בראשנו שני רעיונות שנראים מנוגדים ובכל זאת להצליח לתפקד היטב.
ויש צורך, כמובן, לשקול את החלופות שלנו.
כל החלטה שלנו עומדת בניגוד לאלטרנטיבות שלה.
אני יכול לבחור כל מכונית שארצה, כל עוד אני יכול להרשות לעצמי אותה והיא משרתת את הצרכים שלי.
אין בשביל מה לקחת בחשבון כל מכונית בעולם. חלק יקרות מדי. חלק לא מתאימות לכבישים בהם אני נוסע.
אני בוחר מהמבחר הרלוונטי.
ולבסוף, כשאנחנו מנהיגים אחרים, עלינו להבהיר להם ברורה מה הדבר הכי חשוב לנו ולקבוצה / צוות / ארגון שלנו.
איך הם יידעו להחליט כשאנחנו בחופשה? כשאנחנו חולים? כשנפרוש לפנסיה?
