פרופסור גרשון טננבאום מציג את חשיבות הקשב בלמידה ובביצועים מוטוריים.
פרק 6 מתוך הספר "מומחיות ומצוינות: מבט רב תחומי" / גרשון טננבאום
הנחת הבסיס החשובה ביותר של התאוריה הזו היא שהגוף והנפש פועלים באופן עצמאי זה מזה ויש ביכולתם לשתף פעולה.
כדי שיוכלו לעשות זאת, צריך להיות מיפוי של המציאות בתוך המוח.
הגישות הקוגניטיביות המסורתיות מסבירות את עיבוד המידע של האדם כאשר המוח מתנהג כמו מחשב ופותר את הבעיות שניצבות בפני האדם.
הגישות האלה איבדו מיוקרתן ומאמינותן כאשר לא היה אפשר להסביר בעזרתן עיבוד מידע של תנועה מהירה מאוד.
בהמשך שודרגו התאוריות כדי להכיל גם מידע שמגיע מבחוץ וגם מידע שנקבע מראש, לפני ביצוע התנועה עצמה - שניהם מנחים את הביצוע המוטורי.
מרכיב הקשב הוא בעל השפעה גדולה על איכות הביצוע המוטורי.
קשב הוא בעצם השתלטות של אירוע, אובייקט או מחשבה על המשאבים של המוח.
אפשר לראות את הקשב כדבר שמכוון את המודעות שלנו. מה שאנחנו לא מפנים אליו קשב - לא קיים בעינינו באותו רגע.
ניתן לחשוב על הקשב גם כמאמץ מנטלי שמופעל על מנת לחוות את הסביבה, כאשר למאמץ הזה השלכות פיזיות כמו דופק, מוליכות חשמלית של העור ועוד.
הקשב הוא משאב מוגבל, ויש לשים לב לגורמים שמשתמשים בו, כמו מאפייני המשימה, רמת המיומנות של המבצע ואופי מנגנוני הבקרה (אוטומטיים או מודעים).
הקשב יכול להיות מופנה פנימה (תחושות גוף, תנועה של איברים) או החוצה (כדור, שחקנים).
הקשב יכול להיות ממוקד במטרה (הכדור) או בקונטקסט (מבט לנקודה מסוימת והקבצה של כל הגירויים בסביבה הזאת).
כאשר אדם מתקדם ברמת המומחיות שלו, הוא מסוגל לקבץ יותר גירויים לאותו מבט, ויודע לאן להפנות את הקשב שלו כדי למצוא גירויים רלוונטיים לנקודה במשחק.
ברמה הגבוהה ביותר של מומחיות אנחנו מסוגלים לצפות אירועים שיתרחשו.
כאשר ספורטאי מתחיל בספורט, הוא צורך יותר קשב וזיכרון עבודה ממוחו.
הלמידה מתרחשת שלב אחר שלב והיא הרבה יותר מועדת לטעויות.
כאשר המיומנות שקשורה למשימה משתפרת, אנחנו צורכים פחות קשב ומשקיעים פחות מאמץ באותה משימה.
כאשר הפעולה הופכת לאוטומטית, הקשב יכול להיות מופנה למקומות אחרים.
בשנים האחרונות מוסכם על החוקרים שהפניית הקשב החוצה עוזרת למומחים להיות יותר מדוייקים, להגיב במהירות רבה יותר ולבצע את המשימה בצורה טובה יותר.
הפניית קשב פנימי לפעולה אוטומטית מבטלת את האוטומציה ומפריעה לביצוע. זה מה שקורה לספורטאים ש"נחנקים" ברגעי הלחץ בתחרות.
קשב חיצוני עשוי להיות התמקדות בסביבה - למשל הקיר, המשקולת, החברים לקבוצה, או התמקדות בתוצאות הפעולה - למשל בחבטה עצמה של הכדור ולהיכן יעוף, ולא בעצמי ובתנועת הרגליים או הידיים שלי כתגובה לכדור.
מיקוד חיצוני שהוא רלוונטי לפעולה מחזק את הקשר בין התפיסה לפעולה וגורם לאוטומטיזציה בהפעלת מערכת התנועה. ולא רק מוחית - גם פיזית! שרירים שאינם רלוונטיים עובדים פחות כאשר המיקוד הוא חיצוני.
מתחילים, לעומת המומחים, יכולים להיעזר בקשב פנימי.
אין להם מספיק הקשר ואין להם פעולה אוטומטית שעלולה להיפגע בעקבות הפניית הקשב פנימה.
לכן טוב יעשו אם יתרכזו בפעולה עצמה ולא בתוצאות העתידיות שלה.
תחת לחץ חיצוני (קהל, תוצאה, יריב) ופנימי (חרדה, הסחה מנטלית) חלים שינויים במנגנון הקשב.
על מנת להצליח באופן עקבי יש להפנות קשב למידע רלוונטי ולחסום מידע שאינו כזה.
תחושת חרדה היא גירוי לא רלוונטי למשימה והיא לוקחת קשב ומשתמשת בזיכרון העבודה ובכך מפריעה לנו להתמקד ולבצע.
כדאי לזכור את השפעתו של הקשב על הלמידה המוטורית והביצוע המוטורי, ולהשתמש בו היטב ככל האפשר.
לחצו כאן כדי לחזור לפוסט המרכזי עם הקישורים לכל הפוסטים מהספר.
