המשחק של אנדר / אורסון סקוט קארד

אנדר וויגינס נלקח מבית הוריו בגיל צעיר כדי לעזור לבני האדם להילחם בבאגים - גזע של חייזרים שמאיים על האנושות. הוא לומד, משחק ונבחן כדי להכין אותו לפקד על צי החלל של האנושות.

צילום:
מעיין רימר

אם יש לכם אפשרות לקרוא את הספר, עשו זאת. מומלץ מאוד.

הקטע הבא מתרחש לקראת סופו של הספר, ועשוי להוות ספוילר.

"שים לב, בבקשה, אֶנְדֶר. היום תתקיים הבחינה הסופית שלך בבית הספר לפיקוד. הצופים שנאספו כאן יעריכו את מה שלמדת. אם אתה מעדיף שהם לא יהיו בחדר, הם יכולים לצפות במכשיר הדמיה אחר." 

"הם יכולים להישאר." בחינה סופית. אחרי היום, יוכל אולי לנוח. 

"וכדי שזה יהיה מבחן הוגן ליכולת שלך, לא רק חזרה על הדברים עליהם התאמנת פעמים רבות, אלא גם התמודדות עם אתגרים שלא ראית בעבר, יהיה בקרב של היום גורם נוסף. הקרב מתרחש סביב פלנטה, זה ישפיע על האסטרטגיה של האויב ויאלץ אותך לאלתר. תתרכז בבקשה במשחק."

אֶנְדֶר סימן למאזר שיגש אליו ושאל אותו בשקט, "אני התלמיד הראשון שמגיע לשלב הזה?" 

"אם תנצח היום, אֶנְדֶר, אתה תהיה התלמיד הראשון שעשה את זה, איני רשאי לומר יותר מכך ... בוא לא נבזבז את כל מה שהשגת עד עכשיו. עכשיו, איך תתמודד עם פלנטה?" 

"אני חייב להציב מישהו מאחוריה, אחרת זו תהיה נקודה עיוורת" 

"נכון." 

"וכוח המשיכה ישפיע על כמות הדלק - קל יותר לרדת מאשר לעלות."

 ...

"הפלנטה היא הדבר החדש היחידי?"

"אתה יכול לזכור את הפעם האחרונה בה נתתי לך קרב שיש בו רק דבר חדש אחד? אני יכול להבטיח לך, אֶנְדֶר, שגם היום לא אהיה נחמד. האחריות שלי היא כלפי הצי, לא כלפי תלמיד בינוני שעומד לסיים את הלימודים, אני אעשה כמיטב יכולתי בקרב נגדך, אֶנְדֶר, ואין לי כל חשק לפנק אותך. פשוט תזכור את כל מה שאתה יודע על עצמך ואת כל מה שאתה יודע על הבאגים, ויהיה לך סיכוי להגיע למשהו." 

מאזר עזב את החדר. אֶנְדֶר דיבר לתוך המיקרופון. 

"אתם שם?"

"כולנו," ענה בין. 

"הגעת קצת מאוחר לאימון הבוקר, לא?" 

אז הם לא סיפרו למפקדי הטייסות, אֶנְדֶר השתעשע עם הרעיון - לספר להם עד כמה הקרב הזה חשוב, אך החליט שהדבר עלול להסיח את דעתם.

"מצטער," אמר, "לא התעוררתי בזמן." 

הם צחקו. הם לא האמינו לו. הוא החל לתרגל אותם. הם התחממו לקראת הקרב, הוא נזקק לזמן רב מהרגיל כדי לשכוח את מחשבותיו, להתרכז בפיקוד, אך במהרה הגיע למהירותו הרגילה. הוא הגיב מהר, חשב מהר, או לפחות, אמר לעצמו, אני חושב שאני חושב מהר. המסך התבהר. אֶנְדֶר חיכה למשחק שיופיע עליו. מה יקרה אם אעבור את המבחן היום? יש בית ספר נוסף? עוד שנה או שנתיים של אימונים מפרכים, עוד שנה של בידוד, עוד שנה של אנשים הלוקחים אותי ממקום למקום, אומרים לי מה לעשות, עוד שנה בלי שליטה על חיי שלי? הוא ניסה לזכור בן כמה הוא, לפני כמה שנים היה בן אחת עשרה? לפני כמה ימים? זה בוודאי קרה כאן, בבית הספר לפיקוד, אך הוא לא היה מסוגל לזכור מתי, אולי אף לא הבחין בכך. איש לא הבחין בכך, אולי וְלָנָטיין.

... 

ואז הופיע מבנה האויב על המסך ועייפותו של אֶנְדֶר הפכה לייאוש. הם היו אלף מול אחד. המסך בהק באור ירוק מרוב ספינות אויב. הן היו מקובצות בתריסר מבנים שונים, מחליפות עמדות, נעות בתבניות אקראיות לכאורה על מסך המחשב, הוא לא הצליח למצוא נתיב בין הספינות - חלל שנראה פתוח היה נסגר לפתע, חלל אחר היה מופיע, מבנה חדש היה נוצר מולו, מבנה שנראה חדיר היה הופך למסה מאיימת, הפלנטה היתה בקצהו הרחוק של השדה, ועד כמה שיכול היה אֶנְדֶר לדעת, אולי היו ספינות נוספות מאחוריה מחוץ למסך המחשב. הצי שלו היה מורכב מעשרים ספינות חלל, שכל אחת מהן נשאה ארבע ספינות קרב, הוא הכיר את הספינות מהדגם הזה - ספינות מיושנות, איטיות, והטווח של הדוקטור הקטן שלהן [סוג של פצצה] היה קטן במחצית מזה של הדגמים החדשים יותר, שמונים ספינות קרב, כנגד לפחות חמשת אלפים ספינות אויב, אולי עשרת אלפים. הוא שמע את מפקדי הטייסות שלו מתנשמים בכבדות; הוא שמע גם, מכיוונם של הצופים היושבים אחריו, קללה חרישית.

הוא שמח לדעת שגם אחד המבוגרים הבחין בכך שזה לא מבחן הוגן, לא שזה שינה משהו, הגינות לא הייתה חלק מהמשחק, זה היה ברור, לא היה כל ניסיון לתת לו סיכוי להצליח. 

"כל מה שעברתי, והם בכלל לא מתכוונים לתת לי לעבור." 

הצופים מאחוריו החלו להשתעל, לנוע בעצבנות. הם החלו להבין שאָנְדֶר אינו יודע מה לעשות. 

"לא אכפת לי יותר," חשב אֶנְדֶר. "אתם יכולים לשמור את המשחק שלכם לעצמכם. אם אתם לא נותנים לי אפילו סיכוי, למה לי לשחק?" כמו המשחק האחרון שלו בבית הספר ללחימה, כשהציבו מולו שני צבאות. וברגע שנזכר במשחק ההוא, נזכר בו כנראה גם בין. קולו בקע מהאוזניות, אומר, "זכור, שער האויב הוא למטה" 

מולו, הוט-סופ, ולאד, דאמפר ותום המשוגע צחקו. גם הם זכרו, וגם אֶנְדֶר צחק. זה היה מצחיק. המבוגרים לקחו הכל בכזו רצינות, והילדים שיחקו את המשחק, מאמינים בו גם הם, עד שלפתע הרחיקו המבוגרים לכת, העמיסו יותר מדי קשיים והילדים הצליחו לראות את התרמית שלהם. 

שכח מזה, מאזר. לא אכפת לי אם אני עובר את המבחן שלך, לא אכפת לי אם אני מציית לחוקים שלך. אם אתה יכול לרמות, גם אני יכול. אני לא אתן לך להביס אותי בחוסר הגינות - אני אביס אותך קודם, בחוסר הגינות. הוא ניצח בקרב האחרון שלו בבית הספר ללחימה בזכות כך שהוא נע ישירות לעבר שער האויב. ושער האויב היה למטה.

...

אֶנְדֶר הסיר את האוזניות, שנמלאו בתרועותיהם של מפקדי הטייסות שלו. רק עתה קלט שגם בחדר מאחוריו קמה המולה דומה. אנשים במדים חיבקו זה את זה, צחקו, צעקו; אחרים בכו; כמה כרעו על ברכיהם או שכבו שרועים , ואָנְדֶר ידע שהם שקועים בתפילה. 

אֶנְדָר לא הבין. זה לא היה בסדר. הם אמורים לכעוס. קולונל גְרַאף ניתק מהאחרים ובא אל אֶנְדֶר. דמעות כיסו את פניו, אך הוא חייך. הוא התכופף, הושיט את זרועותיו, ולהפתעתו הגמורה של אֶנְדֶר, חיבק אותו בכוח ולחש, "תודה, תודה אֶנְדֶר. תודה לאל עבורך, אֶנְדֶר." 

האחרים באו גם הם, לחצו את ידו, בירכו אותו, הוא ניסה להבין. האם עבר את המבחן בכל זאת? זה היה הניצחון שלו, לא שלהם, וניצחון חלול, חסר טעם, תרמית; מדוע הם מתנהגים כאילו ניצח בכבוד? הקהל נחצה וְמָאזַר רוֹקהאָם ניגש אליו. הוא פסע אל אֶנְדָר והושיט את ידו. 

"בחרת בבחירה הקשה, ילד, הכל או כלום, לחסל אותם או לחסל אותנו, אבל אלוהים יודע שלא היתה כל דרך אחרת בה יכולת לעשות את זה. איחולי, אתה הבסת אותם, ועכשיו הכל נגמר. הכל נגמר. הבסת אותם. 

 

אֶנְדָר לא הבין. "אני הבסתי אותך."

מאזר צחק, צחוק קולני שמילא את החדר.

"אֶנְדֶר, מעולם לא שיחקת נגדי. מעולם לא שיחקת משחק מהיום בו הפכתי להיות האויב שלך." 

אָנָדֶר לא קלט את הבדיחה. הוא שיחק המון משחקים במחיר נורא. הוא התחיל לכעוס.

מאזר הושיט יד ונגע בכתפו, אַנְדר הרחיק את ידו. פניו של מאזר הרצינו והוא אמר, "אֶנְדֶר, בחודשים האחרונים אתה היית מפקד הקרב של הצי שלנו, זו היתה הפלישה השלישית. אלה לא היו משחקים; הקרבות היו אמיתיים, והאויב היחיד בו לחמת היו הבאגים. אתה ניצחת בכל הקרבות, והיום לחמת בהם בעולם הבית שלהם, במקום בו היתה המלכה, כל המלכות מכל המושבות שלהם, כולן היו שם ואתה הרסת אותן לחלוטין. הם לא יתקפו אותנו שוב לעולם, אתה עשית את זה, אתה." 


מכירים מישהו שזה עשוי לעניין אותו? שתפו!
פסח
כתיבה
הטיות
כל יום סרטון
פוקוס
כישלון
קבלת החלטות
פוטנציאל
שינה
אמונה
מטרה
סימני דרך
גיוון
עצמאות
קורונה
לחשוב כמו אלופים
ביצועים
כלים מנטליים
תחרותיות
משמעת
תקשורת
אחריות
מנהיגות
פציעה
יכולת גופנית
מנטור
פילוסופיה
שחקן ותיק
קושי
וודן
ביטחון
מיינדפולנס
זכוכית מגדלת
כיף
הקרבה
עונג שבת
הכנה
הרגל
מוטיבציה
שחיקה
תמיד קדימה
חוויה
הורים
סטנדרט
התמדה
גריט
למידה
הסבר
במשפט אחד
פשטות
קובי
student of the game
פודיום
רוטינה
קריירה
תירוץ
סדר עדיפויות
תרבות
פודקאסט
יצירתיות
עשייה
פירגון
הלך רוח
כישרון
אלברט איינשטיין
מיינדסט
אהבה
חינוך
שיחה
מאמץ
כשרון
מופנמים
אופי
מועדון קריאה
תכנון
דחיית סיפוקים
חסכון
דרך
זמן
תהליך
שקדנות
סבלנות
הרצאה
אסטרטגיה
הוראה
לימוד
התחלה
אנדרס אינייסטה
פפ גווארדיולה
תודה
אימון
השראה
הצלחה
מצוינות

A season on the brink / John Feinstein

גנבת האושר

כשהכיסא עף למגרש

האם יש טכניקה אידאלית?

ניהול משחק בגילאים צעירים

שני נילים ותסמונת המתחזה

זה הבית שלי

זום אאוט

הסתברויות במקום ציפיות

מה אני עושה כשאני מתרגש

קל להיות עסוקים

Playing for keeps / David Halberstam

דרך הקאיזן / ד"ר רוברט מאורר

איך לקרוא יותר טוב? חלק 2

השפעת דברי המאמן על המשחק

איך לכתוב יותר טוב?

איך לקרוא יותר טוב?

סיכום עונה בקבוצת הנערות

טיפ טיפ, פוסט #2

נקודת מבט

אפקט דאנינג-קרוגר

תסמונת המתחזה

האם אני טוב/ה מספיק?

שימוש נבון בווידאו

לתת פתרון או לא?

Myths of sport coaching 2,5,10

הבנה/מהירות/הנאה - בחרו 2

טיפ טיפ, פוסט #1

Myths of sport coaching 1,4,9

על עצב וזיכרון

על עלים ועל הסתגלות

על השפעה ארוכת טווח

מולטי טאלנט

בתוך הראש שלנו

להתייחס לאדם כמו שהוא יכול להיות

על אימון והפקה מוזיקלית

על חשיבות המסע

ממבט ראשון / מלקולם גלדוול

10 מחשבות על להיות שוליה

עונג שבת - ג'ון סטוקטון

Assisted / John Stockton

שיווי משקל נאש

דרכים ליצור מזל - 6

Range VS Peak

הספר Peak - האם 10000 זה מספיק?

סיפורים על פופוביץ'

האתגר בכתיבה / טה-נהיסי קואטס

גריט - פרק 12 - תרבות של גריט

גריט - פרק 11 - איפה צומח גריט?

גריט - פרק 9 - תקווה

גריט - פרק 8 - תכלית

גריט - פרק 7 - אימון

גריט - פרק 6 - עניין

חשיבות הכתיבה וסיכום האימון

גריט - פרק 5 - איך מצמיחים גריט?

גריט - פרק 4 - כמה גריט יש לך?

גריט - פרק 2+3 - מאמץ וכישרון

גריט - פרק 1 - פשוט לבוא.

Grit / Angela Duckworth

do your job

פוסט סיכום יום הולדת

לצאת מהקווים - מאמנים מדברים על אימון - הפרק עם עודד קטש

טיפים ללמידה 48-50

טיפים ללמידה 45-47

טיפים ללמידה 43-44

טיפים ללמידה 42

טיפים ללמידה 40-41

Red and me / Bill Russell

טיפים ללמידה 37-39

תובנות ממשחק הכדורסל - קריסטל דיינג'רפילד

טיפים ללמידה 34-36

טיפים ללמידה 31-33

טיפים ללמידה 28-30

טיפים ללמידה 25-27

טיפים ללמידה 22-24

טיפים ללמידה 19-21

טיפים ללמידה 16-18

טיפים ללמידה 13-15

טיפים ללמידה 10-12

טיפים ללמידה 7-9

טיפים ללמידה 4-6

טיפים ללמידה 1-3

The little book of talent

מי מפתח אצלנו מיינדסט?

מיינדסט ומערכות יחסים

ג'ינו אוריימה - הפלייליסט המלא

מיינדסט - תבנית חשיבה של מנהיגים

לצאת מהקווים - מאמנים מדברים על אימון - הפרק עם ליאת גלר

מיינדסט - תבנית חשיבה של אלופים

מאסטרקלאס במשחק עם סמואל ל. ג'קסון

Geno / Geno Auriemma

מיינדסט - על יכולת והישגים

מיינדסט - בתוך תבניות החשיבה

Mindset / Carol S. Dweck

שבעה מאפיינים של הקפטנים הגדולים - 7

שבעה מאפיינים של הקפטנים הגדולים - 6

שבעה מאפיינים של הקפטנים הגדולים - 5

שבעה מאפיינים של הקפטנים הגדולים - 4

למה ילדים מסוימים מתחילים לדבר מוקדם מאחרים

משחקים יפה עם אחרים

אולי יעניינו אותך גם הפוסטים האלו...

בחזרה לעמוד הבלוג