המשחק של אנדר / אורסון סקוט קארד

אנדר וויגינס נלקח מבית הוריו בגיל צעיר כדי לעזור לבני האדם להילחם בבאגים - גזע של חייזרים שמאיים על האנושות. הוא לומד, משחק ונבחן כדי להכין אותו לפקד על צי החלל של האנושות.

צילום:
מעיין רימר

אם יש לכם אפשרות לקרוא את הספר, עשו זאת. מומלץ מאוד.

הקטע הבא מתרחש לקראת סופו של הספר, ועשוי להוות ספוילר.

"שים לב, בבקשה, אֶנְדֶר. היום תתקיים הבחינה הסופית שלך בבית הספר לפיקוד. הצופים שנאספו כאן יעריכו את מה שלמדת. אם אתה מעדיף שהם לא יהיו בחדר, הם יכולים לצפות במכשיר הדמיה אחר." 

"הם יכולים להישאר." בחינה סופית. אחרי היום, יוכל אולי לנוח. 

"וכדי שזה יהיה מבחן הוגן ליכולת שלך, לא רק חזרה על הדברים עליהם התאמנת פעמים רבות, אלא גם התמודדות עם אתגרים שלא ראית בעבר, יהיה בקרב של היום גורם נוסף. הקרב מתרחש סביב פלנטה, זה ישפיע על האסטרטגיה של האויב ויאלץ אותך לאלתר. תתרכז בבקשה במשחק."

אֶנְדֶר סימן למאזר שיגש אליו ושאל אותו בשקט, "אני התלמיד הראשון שמגיע לשלב הזה?" 

"אם תנצח היום, אֶנְדֶר, אתה תהיה התלמיד הראשון שעשה את זה, איני רשאי לומר יותר מכך ... בוא לא נבזבז את כל מה שהשגת עד עכשיו. עכשיו, איך תתמודד עם פלנטה?" 

"אני חייב להציב מישהו מאחוריה, אחרת זו תהיה נקודה עיוורת" 

"נכון." 

"וכוח המשיכה ישפיע על כמות הדלק - קל יותר לרדת מאשר לעלות."

 ...

"הפלנטה היא הדבר החדש היחידי?"

"אתה יכול לזכור את הפעם האחרונה בה נתתי לך קרב שיש בו רק דבר חדש אחד? אני יכול להבטיח לך, אֶנְדֶר, שגם היום לא אהיה נחמד. האחריות שלי היא כלפי הצי, לא כלפי תלמיד בינוני שעומד לסיים את הלימודים, אני אעשה כמיטב יכולתי בקרב נגדך, אֶנְדֶר, ואין לי כל חשק לפנק אותך. פשוט תזכור את כל מה שאתה יודע על עצמך ואת כל מה שאתה יודע על הבאגים, ויהיה לך סיכוי להגיע למשהו." 

מאזר עזב את החדר. אֶנְדֶר דיבר לתוך המיקרופון. 

"אתם שם?"

"כולנו," ענה בין. 

"הגעת קצת מאוחר לאימון הבוקר, לא?" 

אז הם לא סיפרו למפקדי הטייסות, אֶנְדֶר השתעשע עם הרעיון - לספר להם עד כמה הקרב הזה חשוב, אך החליט שהדבר עלול להסיח את דעתם.

"מצטער," אמר, "לא התעוררתי בזמן." 

הם צחקו. הם לא האמינו לו. הוא החל לתרגל אותם. הם התחממו לקראת הקרב, הוא נזקק לזמן רב מהרגיל כדי לשכוח את מחשבותיו, להתרכז בפיקוד, אך במהרה הגיע למהירותו הרגילה. הוא הגיב מהר, חשב מהר, או לפחות, אמר לעצמו, אני חושב שאני חושב מהר. המסך התבהר. אֶנְדֶר חיכה למשחק שיופיע עליו. מה יקרה אם אעבור את המבחן היום? יש בית ספר נוסף? עוד שנה או שנתיים של אימונים מפרכים, עוד שנה של בידוד, עוד שנה של אנשים הלוקחים אותי ממקום למקום, אומרים לי מה לעשות, עוד שנה בלי שליטה על חיי שלי? הוא ניסה לזכור בן כמה הוא, לפני כמה שנים היה בן אחת עשרה? לפני כמה ימים? זה בוודאי קרה כאן, בבית הספר לפיקוד, אך הוא לא היה מסוגל לזכור מתי, אולי אף לא הבחין בכך. איש לא הבחין בכך, אולי וְלָנָטיין.

... 

ואז הופיע מבנה האויב על המסך ועייפותו של אֶנְדֶר הפכה לייאוש. הם היו אלף מול אחד. המסך בהק באור ירוק מרוב ספינות אויב. הן היו מקובצות בתריסר מבנים שונים, מחליפות עמדות, נעות בתבניות אקראיות לכאורה על מסך המחשב, הוא לא הצליח למצוא נתיב בין הספינות - חלל שנראה פתוח היה נסגר לפתע, חלל אחר היה מופיע, מבנה חדש היה נוצר מולו, מבנה שנראה חדיר היה הופך למסה מאיימת, הפלנטה היתה בקצהו הרחוק של השדה, ועד כמה שיכול היה אֶנְדֶר לדעת, אולי היו ספינות נוספות מאחוריה מחוץ למסך המחשב. הצי שלו היה מורכב מעשרים ספינות חלל, שכל אחת מהן נשאה ארבע ספינות קרב, הוא הכיר את הספינות מהדגם הזה - ספינות מיושנות, איטיות, והטווח של הדוקטור הקטן שלהן [סוג של פצצה] היה קטן במחצית מזה של הדגמים החדשים יותר, שמונים ספינות קרב, כנגד לפחות חמשת אלפים ספינות אויב, אולי עשרת אלפים. הוא שמע את מפקדי הטייסות שלו מתנשמים בכבדות; הוא שמע גם, מכיוונם של הצופים היושבים אחריו, קללה חרישית.

הוא שמח לדעת שגם אחד המבוגרים הבחין בכך שזה לא מבחן הוגן, לא שזה שינה משהו, הגינות לא הייתה חלק מהמשחק, זה היה ברור, לא היה כל ניסיון לתת לו סיכוי להצליח. 

"כל מה שעברתי, והם בכלל לא מתכוונים לתת לי לעבור." 

הצופים מאחוריו החלו להשתעל, לנוע בעצבנות. הם החלו להבין שאָנְדֶר אינו יודע מה לעשות. 

"לא אכפת לי יותר," חשב אֶנְדֶר. "אתם יכולים לשמור את המשחק שלכם לעצמכם. אם אתם לא נותנים לי אפילו סיכוי, למה לי לשחק?" כמו המשחק האחרון שלו בבית הספר ללחימה, כשהציבו מולו שני צבאות. וברגע שנזכר במשחק ההוא, נזכר בו כנראה גם בין. קולו בקע מהאוזניות, אומר, "זכור, שער האויב הוא למטה" 

מולו, הוט-סופ, ולאד, דאמפר ותום המשוגע צחקו. גם הם זכרו, וגם אֶנְדֶר צחק. זה היה מצחיק. המבוגרים לקחו הכל בכזו רצינות, והילדים שיחקו את המשחק, מאמינים בו גם הם, עד שלפתע הרחיקו המבוגרים לכת, העמיסו יותר מדי קשיים והילדים הצליחו לראות את התרמית שלהם. 

שכח מזה, מאזר. לא אכפת לי אם אני עובר את המבחן שלך, לא אכפת לי אם אני מציית לחוקים שלך. אם אתה יכול לרמות, גם אני יכול. אני לא אתן לך להביס אותי בחוסר הגינות - אני אביס אותך קודם, בחוסר הגינות. הוא ניצח בקרב האחרון שלו בבית הספר ללחימה בזכות כך שהוא נע ישירות לעבר שער האויב. ושער האויב היה למטה.

...

אֶנְדֶר הסיר את האוזניות, שנמלאו בתרועותיהם של מפקדי הטייסות שלו. רק עתה קלט שגם בחדר מאחוריו קמה המולה דומה. אנשים במדים חיבקו זה את זה, צחקו, צעקו; אחרים בכו; כמה כרעו על ברכיהם או שכבו שרועים , ואָנְדֶר ידע שהם שקועים בתפילה. 

אֶנְדָר לא הבין. זה לא היה בסדר. הם אמורים לכעוס. קולונל גְרַאף ניתק מהאחרים ובא אל אֶנְדֶר. דמעות כיסו את פניו, אך הוא חייך. הוא התכופף, הושיט את זרועותיו, ולהפתעתו הגמורה של אֶנְדֶר, חיבק אותו בכוח ולחש, "תודה, תודה אֶנְדֶר. תודה לאל עבורך, אֶנְדֶר." 

האחרים באו גם הם, לחצו את ידו, בירכו אותו, הוא ניסה להבין. האם עבר את המבחן בכל זאת? זה היה הניצחון שלו, לא שלהם, וניצחון חלול, חסר טעם, תרמית; מדוע הם מתנהגים כאילו ניצח בכבוד? הקהל נחצה וְמָאזַר רוֹקהאָם ניגש אליו. הוא פסע אל אֶנְדָר והושיט את ידו. 

"בחרת בבחירה הקשה, ילד, הכל או כלום, לחסל אותם או לחסל אותנו, אבל אלוהים יודע שלא היתה כל דרך אחרת בה יכולת לעשות את זה. איחולי, אתה הבסת אותם, ועכשיו הכל נגמר. הכל נגמר. הבסת אותם. 

 

אֶנְדָר לא הבין. "אני הבסתי אותך."

מאזר צחק, צחוק קולני שמילא את החדר.

"אֶנְדֶר, מעולם לא שיחקת נגדי. מעולם לא שיחקת משחק מהיום בו הפכתי להיות האויב שלך." 

אָנָדֶר לא קלט את הבדיחה. הוא שיחק המון משחקים במחיר נורא. הוא התחיל לכעוס.

מאזר הושיט יד ונגע בכתפו, אַנְדר הרחיק את ידו. פניו של מאזר הרצינו והוא אמר, "אֶנְדֶר, בחודשים האחרונים אתה היית מפקד הקרב של הצי שלנו, זו היתה הפלישה השלישית. אלה לא היו משחקים; הקרבות היו אמיתיים, והאויב היחיד בו לחמת היו הבאגים. אתה ניצחת בכל הקרבות, והיום לחמת בהם בעולם הבית שלהם, במקום בו היתה המלכה, כל המלכות מכל המושבות שלהם, כולן היו שם ואתה הרסת אותן לחלוטין. הם לא יתקפו אותנו שוב לעולם, אתה עשית את זה, אתה." 


מכירים מישהו שזה עשוי לעניין אותו? שתפו!
ספר הכדורסל האחרון
פיל ג'קסון
פסיכולוגיה של הספורט
כל יום החלטה
צוות
פסח
כתיבה
הטיות
כל יום סרטון
פוקוס
כישלון
קבלת החלטות
פוטנציאל
שינה
אמונה
מטרה
סימני דרך
גיוון
עצמאות
קורונה
לחשוב כמו אלופים
ביצועים
כלים מנטליים
תחרותיות
משמעת
תקשורת
אחריות
מנהיגות
פציעה
יכולת גופנית
מנטור
פילוסופיה
שחקן ותיק
קושי
וודן
ביטחון
מיינדפולנס
זכוכית מגדלת
כיף
הקרבה
עונג שבת
הכנה
הרגל
מוטיבציה
שחיקה
תמיד קדימה
חוויה
הורים
סטנדרט
התמדה
גריט
למידה
הסבר
במשפט אחד
פשטות
קובי
student of the game
פודיום
רוטינה
קריירה
תירוץ
סדר עדיפויות
תרבות
פודקאסט
יצירתיות
עשייה
פירגון
הלך רוח
כישרון
אלברט איינשטיין
מיינדסט
אהבה
חינוך
שיחה
מאמץ
כשרון
מופנמים
אופי
מועדון קריאה
תכנון
דחיית סיפוקים
חסכון
דרך
זמן
תהליך
שקדנות
סבלנות
הרצאה
אסטרטגיה
הוראה
לימוד
התחלה
אנדרס אינייסטה
פפ גווארדיולה
תודה
אימון
השראה
הצלחה
מצוינות

מה זה IZOF

Rafa - My story / Rafael Nadal

The little big things / Tom Peters

Quiet power / Susan cain

לחיות עם כשלונות

הערכה למערכות

למה אנחנו לא לומדים מכישלון?

כשלונות מורכבים

לעצב סביבות למידה יעילות

טעויות בסיסיות

כשלונות אינטליגנטיים

Right kind of wrong / Amy Edmondson

למקסם למידה של הספורטאים

Blood on the horns 3

Blood on the horns 2

Blood on the horns / Roland Lazenby

Teambuilding / Rinus Michels

פתחו יכולות גופניות ומיומנות

Chop wood carry water / Joushua Medcalf

The tyranny of talent / Joe Baker

מנהיגות טרנספורמטיבית

בנו אמון וצרו לכידות

אנסון דוראנס פורש מאימון

The man watching - מה שחשוב

הציבו מטרות והגדירו תוצאות

The man watching - אופי של מאמן

חברו ערכים לפילוסופיית האימון

The man watching - תמיד קדימה

The man watching - סדר עדיפויות וגיוס

הצטרפות לקבוצת הווטסאפ

The man watching - למידה ומנהיגות

The man watching - אימונים

הגדירו תכלית וערכים מרכזיים

Coaching better every season

The man watching - נצחונות

The man watching - התחלה

The man watching / Tim Crothers

על נוכחות ושיעורי בית

שינה אופטימלית היא יתרון תחרותי

The last enforcer / Charles Oakley

Deep work / שעמום ומדיה חברתית

אפקט איינסטלונג

Deep work / תכלס

Deep work / Cal Newport

מה דרוש כדי להישאר ב-NBA

The manager / Mike Carson

Barca / תזונה

למאמנ/ת אין יום רע

Barca / מסי

Barca / גווארדיולה ושיטות האימון

Barca / הארכיטקט

יום הזיכרון (ועוד 364 של שכחה)

Barca / Simon Kuper

Let them play / Jerry Lynch

ויל 8

ויל 7

ויל 6

ויל 5

ויל 4

ויל 3

ויל 2

ויל / וויל סמית'

Second set of eyes / Cody Royle

אינטואיציה באימון

הדופק כמראה של הנפש

מערכות יחסים באימון

בשביל מה צריך מאמן?

עוד פרספקטיבה

Clear thinking

Second set of eyes

לטובים ביותר יש מאמנ/ת

המיתוס הכי גדול באימון מקצועני

היא לא רוצה לנצח כמוני

שיחה עם סרחיו לארה-ברסיאל

חוקים להעסקת מאמן NFL

שיאנית הניצחונות בכדורסל המכללות

תכניות לשנה החדשה

חרדת ביצוע בספורט

מנטליות של חגורה לבנה

פציעות ראש, צוואר ופנים בכדורסל

רגשות וקוגניציה בספורט התחרותי

פציעות כדורסל: אפידמיולוגיה וגורמי סיכון

ניהול מיידי של טראומה אקוטית על המגרש בכדורסל

ידע של נהג

איך לא ליפול להטיית ההישרדות

צ'ארלי מאנגר

לרצות מה שבאמת משנה

החלטות בפעולה 2

כמה "הרהורי כפירה" על מומחים ומומחיות

החלטות בפעולה 1

מנהלים חולשה

מועצת מנהלים אישית

בונים כוח

nice VS kind

האויבים של חשיבה צלולה

Clear thinking / Shane Parrish

ביומכניקה של תנועות ופציעות פלג גוף עליון בכדורסל

שיפוט וקבלת החלטות בספורט

The infinite game

Legacy

אולי יעניינו אותך גם הפוסטים האלו...

בחזרה לעמוד הבלוג