פרק 19 מתוך הספר Basketball Sports Medicine and Science / קלי ק. מידלטון, מאקאלוס ו. הוגאן, וונדה רייט.

‍לפוסט המרכזי עם כל הפרקים לחצו כאן.

‍

יותר אנשים משחקים כדורסל מכל ספורט אחר בארצות הברית וכדורסל הפך להיות אחד מענפי הספורט הפופולריים ביותר בעולם.

הענף, שפעם שוחק כמעט ללא מגע, הפך להיות יותר מהיר, יותר אגרסיבי ובעל יותר התנגשויות לאורך השנים.

מטרת הפרק היא לספק סקירה של הפציעות האקוטיות הנפוצות ביותר (כלומר, לא פציעות שימוש יתר), כולל המכניזמים של הפציעה וגורמי סיכון או גורמים מגנים לכל רמת משחק (תיכון, מכללות, מקצועני).

בגילאי תיכון, אצל נערות 36% מהפציעות הן קרסול וכף רגל, ואחריהם ברך, ראש פנים וצוואר, כף יד וירך.

אצל נערים 43% קרסול וכף רגל, ואחריהם ראש פנים וצוואר, ברך, כף יד וירך.

רוב הפציעות היו נקעים ברצועות ואחריהן מתיחות שרירים או גידים, מכות בשריר, שברים וזעזועי מוח.

בתיכון, 25% מהפציעות התרחשו בזמן ריבאונד, עוד 15% בהגנה, 9% בכדרור ועוד 8% בקליעה.

‍

בגיל אוניברסיטה כמות סוגי הפציעות מתחלקת בצורה יחסית דומה לגילאי תיכון. פי 2 פציעות התרחשו במשחקים מאשר באימונים.

גם בתיכון וגם במכללות נשים נטו ליותר פציעות שדורשות ניתוח.

רוב פציעות הקרסול חלפו לאחר פחות משבוע.

‍

בליגות המקצועניות (NBA, WNBA) משחקים עונות ארוכות יותר ולכן גם יותר משחקים, מה שמגדיל את כמות הפציעות.

בגברים חווים פחות פציעות ביחס לכמות המשחקים מאשר הנשים.

ב-30 השנים האחרונות לא היה קשר בין כמות הפציעות לבין הגיל, המשקל, הגובה או שנות הניסיון ב-NBA.

גם במקצוענים 60% מהפציעות הן פלג גוף תחתון, כאשר הנפוצה ביותר היא קרסול.

פציעות גב וברך גרמו להיעדרות ממשחקים בתדירות הגבוהה ביותר, אפילו יותר מקרסול, למרות תדירות הפציעות.

‍

תמיכה חיצונית בקרסול (חבישות עם טייפ או מגיני קרסול) הראתה יכולת להפחית פציעות.

בהתחשב בכך שפציעה קודם היא גורם מנבא חזק לפציעה עתידית באותו חלק של הקרסול, טוב יעשו שחקנים/ות אם יחבשו את הקרסול לאחר פציעה.

‍

פציעות לזרת ברגל (שברים ושברי מאמץ) הן גורם נפוץ נוסף בכף הרגל, ולרוב מתוקנות בניתוח, מה שלא גורר בהכרח חזרה למשחק.

רוב פציעות האכילס ב-NBA מתרחשות בתחילת עונה. למרות הצלחת הניתוח, הביצועים שנמדדו שנה ו-3 שנים לאחר הניתוח הם פחות טובים והקריירה של שחקנים אלה קצרה בהשוואה לאחרים.

פציעה ב-ACL מאפשרת חזרה למשחק לאחר כשנה, אך 22% לא חוזרים לשחק וכחצי מאלה שחוזרים מסוגלים לבצע ברמה נמוכה משמעותית בהשוואה לזמן לפני הפציעה. נשים צפויות להיפצע ב-ACL פי 3.5 מאשר גברים. מנגנון הפציעה לרוב ללא מגע, תוך האטה ושינוי כיוון במפתיע. נטייה של נשים לנחות עם הברך לכיוון פנים ניתנת לתיקון בטווח הארוך עם תרגילים מתאימים.

‍

כ-10% מהפציעות הן פציעות לשרירים ולגידים במותן ובאגן. מדובר במתיחות או במכות ישירות (רגל עץ).

פציעות גב בדרך כלל מטופלות באופן שמרני (ללא ניתוח) ומשום שאין הקרנה לאיברים אחרים, מתייחסים אליהן בדרך כלל כפציעות שריר.

‍

פציעות בכף היד ובאצבעות נפוצות יותר מאשר פציעות בכתף ובמרפק, והן חמורות במיוחד משום ששחקני/ות כדורסל צריכים להשתמש בכפות הידיים שלהם ולא יכולים לתפקד היטב בלעדיהן.

הפציעות הנפוצות ביותר הן ברצועות האגודל, במפרקי האצבעות ובשורש כף היד - בעיקר נקעים אך גם שברים.

‍

פציעות בכתף מאוד לא נפוצות בכדורסל, כאשר מפרק הכתף עצמו, מפרק הבריח ודלקת ב-rotator cuff הם הנפוצים ביותר.

זעזועי מוח ופציעות בשיניים, באף ובעיניים בעקבות התנגשויות נפוצים גם הם בכדורסל.

קשר נמצא בין הסטרס שחווה שחקנית לבין מונוטוניות האימונים.

עם זאת, לא נמצא קשר בין מחלות לבין כמות האימונים השבועית.

יותר מחלות דווחו לפני מבחנים, מה שמצביע על קשר בין סטרס לבין חולי, ולאו דווקא בין כמות האימונים לבין חולי.