לפרק הקודם מתוך לחשוב מהר, לחשוב לאט לחצו כאן.
תחנות טלוויזיה ואתרי אינטרנט מעסיקים אנשים שתפקידם להסביר לנו מה קרה ולתת דעתם על מה יקרה.
פיליפ טטלוק חקר מומחים-לכאורה במשך 20 שנה(!), ופרסם את הספר ב-2005.
הוא ראיין 284 אנשים וביקש דעתם על אירועים שעשויים לקרות (או לא לקרות) בעתיד.
הוא אסף יותר מ-80,000(!!) ניבויים.
הוא גם שאל אותם איך הם הגיעו למסקנות שלהם, איך הם הגיבו כשהתברר שהם טעו ואיך הם העריכו את הראיות שלא תמכו בעמדות שלהם.
הביצועים של המומחים היו יותר חלשים מאשר אם הם היו בוחרים לפזר את הדעות שלהם בצורה שווה בין האפשרויות שהוצגו בפניהם.
יותר מכך - הם הפגינו ביטחון יתר, יותר מאשר אלה שלא נחשבים מומחים.
אותם "מומחים" גם לא שמחו להודות שטעו, וכשנאלצו להודות בכך, הם אמרו שטעו רק בתזמון, או שאירוע בלתי צפוי צץ פתאום.
הם דעתנים ובהירים וזה מצטלם ממש טוב בטלוויזיה או באתרי האינטרנט השונים.
אבל זה לא אומר שהם צודקים.
הלקח הוא לא שאי אפשר לחזות בצורה טובה את העתיד. זה ברור.
הלקח הוא שיש אנשים שטוענים שהם יכולים לעשות את זה - והם טועים (במקרה הטוב), או משקרים לנו.
גם אנדרס אריקסון, חוקר המומחיות הנודע, ביצע מחקרים משל עצמו בתחומי עיסוק אחרים.
מסתבר, הוא טוען, שבתחומים רבים אנשים הנחשבים מומחים אינם באמת בעלי מומחיות כאשר בודקים אותם בצורה אובייקטיבית.
טועמי יין מהטובים בארה"ב דירגו את אותו יין שלושה(!) דירוגים שונים כאשר קיבלו לטעום אותו כחלק מניסוי רחב היקף שכלל מאות יינות.
רופאים מנוסים משיגים ציונים לא שונים בהרבה מרופאים שיצאו זה עתה מבית הספר לרפואה כאשר משווים אחוז החלמה.
עוד מתוך הספר PEAK שמתעסק במומחים בכל התחומים - בלחיצה כאן.
נכון, יש חשיבות לניסיון.
אבל,
אותו ניסיון שעשוי לעזור
גם מפריע לאותם אנשים.
הפוסט הבא - מתי אפשר לסמוך על אינטואציה של מומחים - בלחיצה כאן.
