יצירתיות היא לא מחשבה חד כיוונית שיוצאת אל העולם מתוך מוחו של היוצר. אז מהי?
זה הפוסט הרביעי בסדרה.
יצירתיות נובעת מתוך המפגש של היוצר עם הסביבה שלו, כולל המגבלות של עצמו והדרישות של המציאות.
פתרונות יצירתיים הם לא רעיונות.
הם מופיעים במציאות של הספורטאים כשהם פועלים ומחפשים פתרונות כדי לענות על הדרישות של המשימה.
רעיון משוגע שלא מוביל לכך שהספורטאים משיגים את המטרה שלהם זה רק פתרון רע, לא פתרון יצירתי.
נדמה שיצירתיות קשורה לאיפה הספורטאים מחפשים את הפתרון שלהם.
אם הם מתחילים בדבר קרוב וברור מאליו (בגלל גורמים פנימיים שלהם), יהיה להם קשה למצוא דרכים חדשות.
ספורטאים בעלי קואורדינציה רחבה יותר מסוגלים למצוא פתרונות רבים יותר, גם בזכות שדה חיפוש רחב יותר.
בתור מאמנים, הורים, מורים או ספורטאים אנחנו צריכים להיות יותר פתוחים לדרכים שונות לביצוע משימה.
כדי להפוך להיות טוב במשהו לא נדרש מאיתנו להתיישר לפיתרון אידאלי אחד "נכון".
כדי להפוך להיות טוב במשהו נדרש מאיתנו לבצע התאמות למשימה, לסביבה, וגם ליכולות של עצמנו, שמשתנות מפעם לפעם.
אנחנו צריכים לתת לספורטאים אפשרות לנסות דברים, לחקור ולמצוא פתרונות שעובדים עבורם.
גם הם צריכים לאפשר את זה עבור עצמם, ולא לבקש פתרונות מוכנים מבחוץ.
שיטות האימון שלנו והמשוב שלנו לא צריכים להיות מכוונים כדי למצוא את הפתרון הנכון בטכניקה המושלמת, אלא להעצים את החיפוש עצמו של הפתרונות ולהגדיל את כמות הפתרונות האפשריים.
