כשנבחרת ארצות הברית הייתה צריכה מאמן שיחזיר את האמון של השחקנים ויעזור לגייס את הטובים ביותר כדי להחזיר את מדליית הזהב באולימפיאדת בייג'ינג ב-2008, היא בחרה במייק ששבסקי.
מייק ששבסקי נחשב כבר עשרות שנים למאמן המכללות הטוב ביותר, ואצל חלק הטוב מכולם.
עד כמה הוא נחשב?
כשנבחרת ארצות הברית הייתה צריכה מאמן שיחזיר את האמון של השחקנים ויעזור לגייס את הטובים ביותר כדי להחזיר את מדליית הזהב באולימפיאדת בייג'ינג ב-2008, היא בחרה בו.
בספר, שנכתב עוד בשנת 2001, ששבסקי מפרט את האלמנטים שמרכיבים מבחינתו מנהיגות, בחלוקה לתקופות בשנה:
קדם עונה – ארגון, בניית קבוצה, לייצר משמעת, לבנות מנהיגות בקבוצה.
עונה רגילה – עבודת צוות, פיתוח ואימון, להפוך שלילי לחיובי, יום המשחק.
פלייאוף – לרענן ולחדש, להתמודד עם משבר, להתמקד במשימה הקרובה, לחגוג את המסורת.
כל העונה – דברים בסיסיים, הליבה של האופי, חברות, חיים.
על משמעת:
מנהיג לא משתמש ברשימה ארוכה של "עשה ואל תעשה". הוא לא מנצל פספוסים של השחקנים כדי לתפוס אותם ולהעניש אותם. להיפך. הוא מנסה להימנע מעונש, ותמיד מתחשב באדם שלפניו – מיהו? האם הוא מפספס לעתים קרובות? האם הפספוסים שלו גדולים או קטנים? האם הוא אומר את האמת?
על תרבות קבוצתית:
קבוצה היא כמו אדמה – אם היא מזמן לא חוותה גשם ויגיע מבול, האדמה תהיה בהלם ולא תצליח לספוג את המים הרבים, והם יזרמו ממנה ולא יוכלו להיכנס. לעומת זאת, אם יטפלו באדמה כל יום ויאפשרו לה לספוג מעט מים כל יום, המים יחלחלו והקרקע תהיה חזקה ועמוקה יותר.
כך גם עם תרבות קבוצתית - אם עושים אותה ומדברים עליה כל יום, אז ברגע בו יגיע משחק גדול או משבר גדול אפשר יהיה להעביר מסר, והמסר יחלחל לקבוצה, משום שהם יבינו מה עומד מאחוריו והקרקע עליה הם עומדים חזקה ועמוקה יותר.
על גאווה:
כששיחקתי בתור רכז אצל בובי נייט בווסט פוינט, על הכדור שמסרתי לאחרים לא היה כתוב "ווילסון" (השם של היצרן). היה כתוב עליו "ששבסקי". ידעתי שאם הכדור לא יגיע, זו אחריותי, לא האחריות של ווילסון...
בנוסף, כל כדור שהתגלגל על הרצפה במהלך משחק גם כן לא נשא עליו את השם ווילסון. היה כתוב עליו ששבסקי וקפצתי עליו כאילו הוא הרכוש שלי.
על הקיץ:
מנהיג נותן לשחקנים שלו חופש להראות את המחויבות שלהם לקבוצה או למועדון. אם הם ישקיעו במשהו זמן, יעריכו אותם יותר. באופן כללי, הקיץ הוא תקופה טובה ללמוד על עצמנו. יש כאלה שמעדיפים להישאר בתפקיד שלהם, עושים רק מה שהם יודעים, ויש כאלה ששואפים להתפתח ולקחת על עצמם יותר אחריות.
שיין באטייה, בעבר שחקן אצלנו, בילה קיץ שלם בעבר כאנליסט בשוק המניות בוול סטריט. שחקנים אחרים עושים דברים דומים. כשהם חוזרים, הם בני אדם שלמים ובוגרים יותר, וגם הקבוצה מרוויחה מכך.
על למידה:
חלק מהשחקנים משתתפים כעוזרים במחנות אימון של ילדים צעירים יותר. כשהם חוזרים לאימונים אצלנו, תמיד קל יותר ללמד אותם דברים. כשאתה מלמד אתה לומד פעמיים.
בנוסף, חלק מהם משתתפים בנבחרות כאלה ואחרות, והם זוכים ללמוד ולשמוע דברים חדשים ממיטב המאמנים שיש לנו.
מנהיג לא יכול לפחד לאפשר למישהו נוסף לעזור לשחקנים שמתאמנים אצלו. השחקנים רק יכולים להרוויח מקבלת פרספקטיבה שונה, ואחרי ששחקן חוזר הוא בדרך כלל התפתח בתור שחקן וגם בתור אדם, והוא גם מעריך את מה שהוא מקבל אצלנו. אולי אפילו יהיו לו כמה רעיונות איך לשפר דברים.
נכון, תמיד יש חשש שמישהו יעזוב למקום אחר, אבל אם מערכת היחסים טובה והוא מקבל מה שהוא צריך, לתת לו להסתובב דווקא יכול לתת לו הרגשה שסומכים עליו ומעריכים אותו.
עוד מייק ששבסקי בספר שכתב על התקופה שלו עם נבחרת ארה"ב - לחצו כאן.
