חלק שלישי בו גלדוול משתף בתובנות על ביקורת, תהליך, ייחודיות, טיוטות ושכתוב - והכול כל כך רלוונטי לתחומים אחרים בחיים.
מלקולם גלדוול הוא אחד מהאנשים שאני יותר אוהב לקרוא ולאחרונה השתתפתי בקורס באתר MASTERCLASS בו הוא מספר ומתאר דברים שחשוב לדעת כשכותבים.
מתחת לתמונה - תובנות, חלק 3.
טיוטות ושכתובים:
סיפור שלם כתוב בתוך הראש כבר בהתחלה זה מאוד נדיר. יותר מדי קשה.
לפעמים צריך להתחיל מהסוף. לפעמים אפשר לכתוב תוך כדי שאתה חוקר ומחפש חומר.
כמעט בלתי אפשרי לכתוב קטע מושלם מההתחלה ועד הסוף.
כדאי לכתוב כל יום קצת. לפעמים פסקה או שתיים זה מספיק.
אם הציפיות שלך יותר מדי גבוהות בחלק הזה בתחום, אתה תיכנס לחרדה ולתסכול ואין צורך.
אפשר להציב רף מספיק גבוה כדי לכתוב אבל מספיק נמוך כדי שלא תתאכזב כאשר לא קרה מה שרצית.
עמוד אחד ביום זה מעולה!
אפשר לכתוב ספר של 350 עמודים בפרק זמן סביר של פחות משנה!
מה קורה אחרי שמסיימים לכתוב:
ברגע שהספר יוצא לאור הוא לא שלך. אנשים יכולים לעשות עם זה מה שהם רוצים.
הם יכולים לסלף את זה. להעריץ את זה. יכולים לבקר את זה.
הם יכולים לבקר את זה בצורה מתונה ואז יופי. יהיה לך נחמד ואתה תלמד.
הם גם יכולים לבקר את זה בצורה לא מתונה ולא נעימה ואז צריך לזכור: לא כל פעם שמישהו חושב משהו רע הוא מייצג את כל הקהל שלך.
לא כל פעם שמישהו כותב ביקורת זה אומר שכולם מסכימים איתו ועכשיו כולם יחשבו את אותו הדבר.
זה לא עובד ככה.
זו בסך הכול דעה אחת של אדם אחד שהחליט אפילו להיות נבזי, אבל הוא עדיין אדם אחד.
וצריך לדעת לקחת ביקורת, להשתמש בה אבל לא להפוך אותה למשהו שהיא לא.
על העבודה בתור כותב/סופר/מחבר:
תהיה שונה. תמצא מה הופך אותך לאחר.
אתה לא חייב להיות יותר טוב. זה אפילו יומרני להגיד שאתה הולך להיות הכי טוב בעולם/בארץ במה שאתה עושה.
אבל, דע מה מייחד אותך.
כתוב מה שאחרים ירצו לקרוא, שיגידו לעצמם "לא חשבתי על זה ככה."
שיגידו "איזה יופי שיש מישהו שכותב על זה."
בהתחלה, לא צריך לחכות שאפשר יהיה להתפרנס רק מזה ולחיות בארגז קרטון רק כדי לכתוב במשרה מלאה. אפשר לכתוב בערב אחרי העבודה, לכתוב בסופי שבוע.
אם גלדוול עשה את זה, גם אנחנו יכולים.
הספר הראשון של גלדוול (The tipping point) היה בסדר, אבל הוא תפס והפך להצלחה רק אחרי שנתיים וחצי-שלוש שנים. גלדוול היה עסוק בקידום הספר שלו שנתיים-שנתיים וחצי!
על איך לקרוא ועל כתיבת ביקורות:
אין כתיבה ללא קריאה.
יש כאלה שאומרים שהיו כותבים גם אם לא היו קוראים מה שהם כותבים.
גלדוול אומר שזה שטויות.
אי אפשר לקרוא בלי שמישהו כותב ואי אפשר לכתוב בלי שמישהו יקרא.
לכתוב ביקורת רעה כזו שמחפשת צדדים שליליים זה גם הרבה יותר קל וגם ... בשביל מה?
הרבה יותר טוב ונעים וכיף וקשה זה למצוא את הדברים הטובים שגורמים לך להתלהב ממה שקראת, שגורמים לך לחשוב, שיגרמו לאחרים לקרוא את מה שקראת ועכשיו אתה מספר עליו ולהתלהב מזה.
אם אתם רוצים לקרוא עוד על ספרים
(דברים שילהיבו, שיגרמו לכם לחשוב וכנראה גם להתלהב)
מוזמנים ללחוץ על הלינק כאן למטה שייקח אתכם למועדון קריאה, שם אני מספר על ספרים שעניינו אותי ועשויים לעניין גם אתכם.
