בספר שכתב בראיינט הוא מתאר את המחשבות, התחושות והרגשות שלו לאורך הקריירה, ולדעתי זהו ספר חובה לקריאה לכל ספורטאי וספורטאית. בחלק הראשון הוא מדבר על הגישה שלו לחיים ולמשחק וגם על עשייה ועל אימונים.
קובי בראיינט הוא אחד מהשחקנים היותר שנויים במחלוקת לאורך השנים, ולצד כאלה שחושבים שהוא אחד מהגדולים שאי פעם שיחקו את המשחק, ישנם כאלה שחושבים שהיה בעיקר שחקן (ואדם) שהיה אכפת לו רק מעצמו, על המגרש ומחוץ לו. בספר שכתב בראיינט הוא מתאר את המחשבות, התחושות והרגשות שלו לאורך הקריירה, ולדעתי זהו ספר חובה לקריאה לכל ספורטאי, בין אם יש לך אהבה כלשהי כלפי הבחור או רק שנאה יוקדת.
בהקדמה לספר מספר פאו גאסול, ששיחק עם קובי וזכה איתו בשתי אליפויות, איך קובי עזר לו לגדול כשחקן, היווה דוגמה למישהו שרוצה לנצח ומתכונן בהתאם – לומד, מתאמן, מתנהג. לאורך הספר אפשר למצוא עשרות דוגמאות לכך. גאסול מספר שכשהגיע למלון אחרי הטרייד שהעביר אותו ללייקרס, קובי פגש אותו באחת בלילה כדי שיוכלו להיפגש כמה שיותר מהר – אין זמן לבזבז.
בחלק השני של ההקדמה מספר פיל ג'קסון, שאימן את קובי בשתי תקופות שונות בלייקרס, על איך קובי נפגש איתו והסביר לו מה הוא יודע על התקפת המשולש עוד באותו יום בו התחיל רשמית לאמן את הקבוצה (אין זמן לבזבז...). כשג'קסון היה מגיע לאולם לפגישת המאמנים של 8:30, קובי כבר היה שם, בחנייה לידו, מנמנם, אחרי שהתחיל את האימון העצמי שלו בשעה 6:00.
על הגישה שלו:
93 THE MAMBA MENTALITY זו גישה, מסע, דרך חיים, תהליך. זו הסיבה שבנינו את הספר הזה, כדי לעזור לכל אחד – ספורטאים, אנשי עסקים –לממש את המטרות שלו.
78 בתחילת הדרך חשבתי רק על תדמית. אחר כך הבנתי שאנשים יאהבו אותי או לא יאהבו אותי בלי קשר למה אעשה, אז עדיף כבר להיות אני.
22 כשהגעתי ל-NBA לא היה בי פחד כי זכרתי כל הזמן את המטרה הגדולה. אם המחיר לשלם עבור כלי חדש היה כמה החטאות ועבודה קשה, זה היה אחלה מבחינתי. ראיתי משהו, התאמנתי עליו, יישמתי אותו. אף פעם לא הייתי צריך מוטיבציה חיצונית. רציתי לשלוט.
98 מעולם לא חשתי לחץ מהסביבה שלי. ידעתי מה רציתי להשיג ומה דרוש כדי להשיג את זה. עבדתי והייתי בטוח שהעבודה תשתלם. גם ככה הציפיות שלי מעצמי היו גבוהות יותר מאלה של אחרים ממני, אז לא הייתה סיבה ללחץ.
175 הרגשות לא תמיד בשליטה שלנו, אבל אני מרגיש שיכולתי לשלוט ברגש שלי יותר טוב מהשחקנים האחרים, וזה יצר לי יתרון על פניהם.
188 רון ארטסט (מטה וורלד פיס) הגיע לאחד האימונים הראשונים שלנו והיה מופתע לראות אותי על המגרש. אמרתי לו "איך אתה חושב שהשגנו את כל האליפויות האלה?", הוא אמר שהיה לנו הרבה כישרון. אמרתי לו שאם ככה הוא חושב תהיה לנו בעיה.
על עשייה ואימונים:
26 אימוני חצות שלי הפכו לאגדה, אבל למעשה זה היה חישוב פשוט. אם אתחיל מוקדם יותר, אוכל להכניס אימון אחד יותר. בקיץ, אימון אחד יותר כל יום משפיע הרבה. לא רציתי להקריב זמן משפחה ולא רציתי להקריב זמן כדורסל, אז הקרבתי זמן שינה.
29 היה לי חשוב לאמן את המוח שלי גם כן. בעבודה, בשיעורים, בחיי היומיום. אם אהיה בפוקוס כל הזמן, המוח שלי לא ירחף. עוד דבר שהיה לי חשוב זה הקשר עם השחקנים הגדולים באמת. לא סתם הם היו בטקס הפרידה שלי. למדתי מהם והם היו למנטורים בשבילי.
35 תמיד הייתי מתחיל קרוב לסל. תמיד. תמיד. מזכיר למוח שלי מה העניין. ואז הייתי מתרחק ומתרחק. אחר כך הייתי עובר למצבי משחק שמתאימים לאותו ערב. לפעמים הייתי זורק יותר ג'אמפים, לפעמים הייתי עושה מדיטציה ולפעמים הייתי צריך לנוח אז הייתי ישן. הכול לפי הצורך של הגוף שלי.
39 היה לי חשוב להיות בכושר, ריאות וגם רגליים. האימונים שלי היו מכווני כדורסל, כלומר הפחתת זמן התאוששות בין ספרינטים. כשהייתי מגיע לתחילת העונה, זמן ההתאוששות שלי היה כמעט אפס.
42 לא הייתה אף פעם שאלה אם לעשות או לא לעשות. אם צריך אז עשיתי. וזה מעייף, ללא ספק, אבל העשייה הזו נתנה לי אפשרות לבצע היטב גם בימים הלא טובים, שאין בהם כוח לכלום. ואם הייתי צריך לישון כי הייתי עייף, עשיתי את זה – באוטובוס, בזמן טיפול – לא משנה איפה, 15 דקות נתנו לי כוח.
