הפוסט הקודם בסדרה: תמיד קדימה.
כשהקבוצה הגיעה לגמר טורניר המכללות היה קר מאוד בחוץ. מינוס מעלות.
השחקניות היו ברכבים וקפאו מקור.
אנסון דוראנס יצא מהאוטו, הוריד את כל שכבות הבגדים בחלק הגוף העליון ואמר להן - לא ממש קר פה, יותר כמו מזג אוויר טרופי!
ככל שדוראנס עבד יותר זמן עם נשים, הוא הפך להיות יותר רגשי ויותר אמפתי. הוא היה בוכה בפניהן, מדבר על התכונות החיוביות שלהן וכותב להן מכתבים מרגשים בסיום התקופה שלהן באוניברסיטה.
הוא לא תמיד היה ככה. הוא היה מעיר להן בצורה שהייתה גורמת להן לצאת מהמגרש בעצבים.
אבל דוראנס, שמתייחס לעצמו כאדם שאוהב ללמוד, למד.
הוא השתפר בהקשבה, בטון הדיבור, בבחירת הנושאים. הוא מתנצל כשצריך. הוא מפגין פגיעות.
"למדתי מהנשים שאימנתי יותר ממה שהן למדו ממני. הפכתי להיות בעל יותר טוב, אבא יותר טוב, מאמן יותר טוב. הן שינו אותי. אני לימדתי אותן איך להתחרות, והן לימדו אותי איך מתחברים לבני אדם אחרים."
אנשים לא יבקרו את דוראנס עצמו כי הוא באמת עזר לענף להתפתח ולצמוח לאן שהוא היום.
הם כן מבקרים את שיטת המשחק שלו.
היא לא יפה. היא לא מעניינת. הם לא בונים פוזשנים בהדרגתיות ומניעים את הכדור.
הן בועטות את הכדור למעלה, רצות אליו, חוטפות כדורים משחקניות ההגנה ומבקיעות שערים במתפרצות.
ומנצחות. המון.
טוב, אולי הם כן יבקרו את דוראנס…
הוא מתהלך במשחקים עם האף למעלה. הוא מתנשא. וזה נכון, במידה מסוימת. אגב, כל האליפויות האלה הן סיבה טובה להיות עם האף למעלה. אבל דוראנס עושה את זה כי הוא רוצה שהשחקניות יידבקו בגישה הזאת - אנחנו הכי טובות.
מצד אחד אנשים מצפים ממנו לדעת הכול, ומצד שני הם מצפים שלא יתנהג כאילו הוא יודע הכול. האם הוא מתנשא, או בעל ביטחון עצמי גבוה?
שחקנית שלא אהבה את דוראנס לפני שהוא אימן אותה בנבחרת ארה"ב אומרת שרוב האנשים שלא אוהבים את דוראנס בכלל לא שוחחו איתו. אחרת אומרת שאי אפשר להכיר אותו רק ממשחקי הגמר ומההרצאות שלו. יש אדם מאחורי זה. והוא אדיר.
הוא היה יכול לשמוח ולרקוד על כל אחת מעשרות האליפויות שלקח, אבל הוא חשוב שזה עלול להיות לא נעים למאמנ/ת שממול, אז הוא עומד בצד ונהנה מהשמחה של השחקניות שלו שהרגע ניצחו. הוא גם לא מופיע בתמונות הקבוצתיות של האליפות. הוא חוזר למלון גם אחרי ניצחון בשתי הארכות, ויושב לקרוא ספר.
יש שחקניות שלא היו מרוצות מהתקופה שלהן ב-UNC.
חלק לא היו מרוצות כי אחרות קיבלו מחמאות ואפילו חנופה למרות ש"לא הגיע להן".
חלק לא היו מרוצות כי דוראנס דיבר אליהן בצורה לא נעימה לפעמים, והן רק סבלו אותו כי להיות שחקנית ב-UNC היה שווה את זה.
כיום הוא מתייחס לביקורת חיצונית עליו כאילו חרקים נחתו על קרנף. פשוט לא מזיז לו.
אומר דוראנס:
"בכל מערכת יחסים מקצוענית צריך להיות מתח. התפקיד שלי הוא להביא אותן לקצה. זה לא נוח להן. אולי חלק מהן לא אוהבות את הדרך בה אני דוחף אותן לבצע. באסה. לפעמים מה שהן מרגישות ממני זה "אני לא מעריך אותך" או "אני לא אוהב אותך" אבל ברור שאני מספיק מעריך אותה כדי לבחור אותה לקבוצה שאני מאמן. הן לא צריכות לאהוב אותי כדי שאני אוהב אותן. אתה צריך להיות נאמן לאופי שלך ולאמן דרכו. אני לא אהיה מאמן נחמד. אני אשב עליהן, כי זה אני, וככה תמיד הייתי."
נחמד זה לא בהכרח מצליח, ומצליח זה לא בהכרח נחמד.
