זה חלק ב'.
7. שאננות.
השאננות תוקפת אותנו כשאנחנו מרגישים טוב מדי לגבי מי שאנחנו ומה שאנחנו עושים.
אחרי שמיצית את עצמך רגשית ופיזית והגשמת את החלום הגדול, מאוד קל לנוח או לחשוב שזה יספיק גם מחר או בחודש הבא או בעונה הבאה.
הברכות של החברים והמשפחה והסיפורים עליך בתקשורת עוזרים לך להאמין שהנוכחות שלך בפסגה תישאר לתמיד, אבל זה לא נכון.
כשאנחנו חוגגים את הפסגה, מישהו אחר כבר מתכנן תוכניות להחליף אותנו שם.
הגדולה שלנו היא לא זכות ולא תכונה.
היא חולפת.
כשמפסיקים להתאמץ כדי "לשמור כוחות" לרגעים המכריעים, מגיעים לרגעים המכריעים ומגלים שאין כוחות, כי לא התאמנו מספיק. כשלא מפתחים חלום חדש, המוטיבציה יורדת, כי את החלום הישן כבר השגנו.
יש שחקנים שמרחפים בחלל. הם חושבים שהם שחקנים של משחקים, שהם לא צריכים להתאמן כי הם כבר מספיק מהירים או גבוהים או שולטים בכדור. יכול להיות שהם יהיו צודקים לזמן קצר, אבל לטווח ארוך אין להם סיכוי.
קבוצה שאננה מחפשת הסברים חדשים להפסדים.
קבוצה נחושה מחפשת פתרונות כדי לנצח.
ההבדל העיקרי בין שחקן רגיל לשחקן יוצא דופן הוא שהשחקנים הגדולים חושבים תמיד כמה צעדים קדימה.
8. שליטה.
מצוינות היא תוצאה הדרגתית של הרצון להיות תמיד טוב יותר. בשביל זה צריך ליצור סביבה שלא מקבלת שום דבר אחר. כולם צריכים להיות מרוכזים בעכשיו, ולשמוע מהמאמן שלהם אם הם לא.
בעבר השווינו שחקנים לשחקנים אחרים. אבל, אם משווים אותך לקארים עבדול ג'באר או למג'יק ג'ונסון, אתה תמיד תיראה רע. זה לא הוגן ולא עוזר.
אז התחלנו להשוות לאחרים באותו תפקיד בליגה - רכז פותח מול רכז פותח בקבוצות אחרות, פורוורד שעולה מהספסל מול פורוורד שעולה מהספסל בקבוצות אחרות.
והתחלנו להשוות גם לעצמנו.
ביקשנו מכל שחקן שיפור של 1% בלבד, בחמישה תחומים שונים במשחק.
מדדנו עזרה בהגנה, קפיצה על כדורים אבודים, סחיטת עבירות תוקף ועוד.
השחקנים היו מעורבים מאוד ורצו לדעת מה המיקום שלהם ביחס לעצמם וביחס לאחרים.
בסיום אחד המשחקים בהם הפסדנו לקבוצה נחותה מאיתנו בגלל מקרה ברור מאוד של חוסר מאמץ, התפרצתי על השחקנים.
אי-שפיות זמנית מחייבת מחשבה רבה מראש. תכנית ממוקדת, ולא מונולוג רגשני.
מנה של אי שפיות זמנית מחייבת המשך מהיר של התחשבות ושל רחמים. אי אפשר להשאיר אותם תלויים כך.
מנהיג שמשתמש באסטרטגיה הזו צריך להכין מראש אדם אחר שיברר את ההשפעה ויעדכן על תגובות השחקנים.
9. הדרישות עולות.
אחרי שזכינו באליפות, שאל אחד העיתונאים "מה אתה אומר, תוכלו לזכות שוב בשנה הבאה?"
יכולתי להגיד מה שאומרים בדרך כלל - אולי, אני מקווה שכן, אם נהיה בריאים, אם יהיה לנו מזל.
במקום זאת אמרתי לכל העיתונאים שאני מבטיח שנעשה זאת שוב.
לא הייתי שיכור מהשמפניה.
מאמן טוב לעולם לא מפסיק לאמן, וידעתי שהקבוצה שלנו צריכה לקבל על עצמה משימה.
כל ההסתייגויות שמאמנים שומרים לרגעים כאלה, הם בעצם כישלון בתחפושת. דרכים להימלט מפני הדרישות שנובעות מהמקום אליו רוצים להגיע.
רציתי שנקדיש את הפגרה להחלטה שנעמוד בלחץ ללא הסתייגויות.
אני אמנם לא משחק, אבל אני חלק מהקבוצה, ורציתי לעשות מה שאף קבוצה ב-20 השנים האחרונות לא עשתה - 2 אליפויות ברצף.
10. הגרעין מתבקע.
התחדשות מתחילה תמיד בהרס, בהתפוררות האמנה המרכזית והקבוצה המרכזית של האנשים.
מוטיבציה משתנה.
שאיפות משתנות או נחלשות.
בריתות משתנות או מתפוררות.
הקבוצה הופכת להיות מוקד של מרירות ולא של ביטחון.
שינויים קורים. הכול משתנה. כלום לא נשאר זהה.
השאלה היא אם אנחנו מקבלים זאת, נערכים לזאת, מסתגלים.
אפשר להיאבק בעייפות של השחקנים או של המועדון או של הקבוצה על ידי ניסוח מחודש של המטרות, על ידי תשומת לב מחודשת למדדים שתלויים במאמץ, על ידי מתן תמיכה לאנשים שפועלים לפי העקרונות המובילים.
אפשר גם להחליט שהתוצאה אולי אינה וודאית, אבל שאנחנו הולכים לעשות הכי טוב שאנחנו יכולים עם מי שיש, ולסחוט מעצמנו כל טיפת אנרגיה כדי להוכיח לכולם שעדיין יש לנו מה שדרוש.
ואפשר גם להחליט שעם כל אי-הנעימות, צריך להיפרד. להגיד תודה על כל הזמן וההשקעה, ולומר להתראות.
11. להמשיך הלאה.
השינויים שמתחוללים בחיים שלך הם לא תמיד השינויים שרצית, אבל הם יכולים לעזור לך להתפתח. כשהגעת לצומת, הסתכל ימינה ושמאלה, ותן גז.
דמיינתי את עצמי מאמן את הניו יורק ניקס.
ידעתי שיהיה שינוי בלייקרס, וצדקתי כשבחרתי להיפרד.
עם הניקס הבטחנו לעצמנו שנהיה הקבוצה בכושר הכי טוב והשנואה ביותר בכל הליגה.
הצלחנו ליצור סביבה בה כולם תורמים למאמץ הקבוצתי.
זה תמיד כדאי. אם הקבוצה מנצחת כשאתה על המגרש, אז ירצו אותך בכל מקום, גם אם לא תמיד בתפקיד אליו תשאף.
אם תהיה חלק מתת-קבוצה, תאשים אחרים ותימנע מפיתרון הבעיה, אולי תרגיש שאתה לא אשם, אבל עדיין תהיה חלק מקבוצה מפולגת שמפסידה יותר ממה שהיא צריכה.
בניקס החלטנו שאף אחד לא יכניס אותנו לפוסטר שלו. אנשים לא ינסו להטביע עלינו. אנחנו לא ניתן להם את התענוג.
אם הם רוצים להטביע הם ייפלו על התחת. שיילכו להרוויח את החוזה הבא שלהם על חשבון מישהו אחר.
כל פעם שמייקל ג'ורדן ייראה לכם נחמד, תזכרו שהוא רוצה לעקור לכם את הלב.
כל פעם שתראו כמה הוא רוצה לנצח, תוודאו שאתם רוצים לנצח לפחות כמוהו.
אולי השופטים או הליגה או המפרסמים או רשתות הטלוויזיה היו רוצים שמייקל ינצח, אבל אנחנו צריכים להתאמץ מספיק, ולאורך זמן, כדי שיום אחד מישהו ירצה שאנחנו ננצח.
סולם ההתפתחות של הצוות המנצח:
מאפס למתחיל, ממתחיל למתמודד, ממתמודד למנצח, ממנצח לאלוף, מאלוף לשושלת.
ביאטריס ווד היא אמנית קרמיקה ידועה שממשיכה ליצור גם בגיל 100.
שאלו אותה מה מקים אותך כל בוקר?
והיא ענתה
אני פשוט צריכה לראות כל בוקר מה נשמע בתנור.
12. דברים מן הלב.
צוותים מנצחים חותרים לנצח בכל פעולה. זה לא משנה מה הקרב, זה לא משנה אם הם אחראיים או חוליה קטנה בשרשרת, זה לא משנה אם הבוס נחמד או לא.
כל ניצחון קטן מקרב אותנו לניצחון בקרב היותר גדול, וכל ניצחון בקרב מקרב אותנו לניצחון במלחמה.
אם כבר לעשות משהו, אז לעשות אותו מכל הלב.
כסף, מעמד, עוצמה, הכרה ופירסום הם רק תגמולים נלווים לניצחון.
החלק החשוב הוא הסיפוק שנובע מעשייה מהלב.
"תן מה שיש לך. ייתכן שיש מישהו שזה יהיה יותר טוב עבורו משאתה מעז לחשוב."
זכות היתר של החיים היא להיות מה שאתה.
ותזכורת מאביו של פט ריילי, לי:
מדי פעם מגיע יום שבו איפשהו, מתישהו, אתה חייב פשוט לתקוע את רגליך באדמה, לעמוד זקוף ולהסביר מי אתה ובמה אתה מאמין.
וכשהיום הזה יגיע פט, אתה פשוט חייב לעשות את זה.
