פרק 5 מתוך הספר Basketball Sports Medicine and Science / ג'פרי ב. טיילור, אריק ג. הגדוס, קווין ר. פורד.
לפוסט המרכזי עם כל הפרקים לחצו כאן.
פלג הגוף העליון עוזר לשחקנים/ות לזוז בצורה יעילה ומהירה ברחבי המגרש.
פלג הגוף התחתון הוא זה שיוצר מגע עם הכדור ולכן מצריך קואורדינציה עדינה יותר ומיומנות רבה יותר.
לפעמים הידיים והכתפיים צריכות לבצע פעולות עוצמתיות כמו סגירה לריבאונד או באמפ לשחקן שחותך, אך רוב הזמן הן מטפלות בכדור בכדרור, מסירה וקליעה לסל.
הפרק ייגע בשלושה נושאים:
1. הדרישות התנועתיות מפלג הגוף העליון במשחק הכדורסל.
2. הביומכניקה הספציפית של המפרקים השונים במהלך משחק כדורסל.
3. שיקולים ביומכניים בזמן פציעות לפלג הגוף העליון.
1.
המחקר על פלג הגוף העליון מתפתח לאט יותר מאשר המחקר על פלג הגוף התחתון, גם משום שהחלק התחתון נפצע יותר וגם משום שטכנולוגיות למחקר של התחתון הבשילו מוקדם יותר.
המחקר מגדיר תנועות של פלג הגוף העליון ככל תנועה שהיא מעל הראש. שחקן ממוצע מבצע כ-200 פעולות כאלה במשחק.
גארדים מכדררים יותר מאשר גבוהים, והם מגיעים עד ל-700 מטר כדרור במצטבר במשחק - 10-15% מכמות התנועה הכוללת שלהם.
שחקנים קופצים בממוצע 40 פעמים במשחק, וכמובן עושים זאת בעזרת הידיים. חצי מהניתורים הם בהגנה, וחצי עבור קליעות, ריבאונדים וסיומות ליד הסל.
גם חסימות עבור שחקנים אחרים וסגירה לריבאונד מתרחשות באופן תדיר יחסית. שחקנים גבוהים מגיעים ל-50 חסימות ול-72 סגירות לריבאונד במשחק.
2.
הפעולה המוכרת ביותר במשחק היא הקליעה.
רוב הקליעות מבוצעות מעל הראש, כאשר חלק מהסיומות יוצאות מן הכלל הזה.
מפרק הכתף מבצע כפיפה בעוד מפרק המרפק מבצע כפיפה ואז פשיטה (יישור).
מפרק כף היד מבצע גם הוא כפיפה בהתחלה ולאחר מכן נפשט עם שחרור הכדור.
היבטים ביומכניים יכולים לסייע לנו להבין כיצד לבצע את פעולת הקליעה בצורה עקבית יותר.
הקליעה נכנסת באחוזים גבוהים יותר כאשר הכדור יוצא בזווית של 49-60 מעלות לכיוון הסל, זווית שמאפשרת קשת יותר גדולה ולכן סיכוי גדול קטן יותר שהכדור יפגע בטבעת.
גורמים נוספים הם הכוח של השחקן, הגובה שלו, המהירות והכיוון איתם הוא מגיע לכדור, ועוד.
במהלך הכדרור הכתף והמרפק מבצעים פשיטה וכף היד והאצבעות מבצעות כפיפה ופשיטה. כדרור לא יעיל עלול להפריע למהירות הריצה, בעיקר ביד הלא דומיננטית ובעיקר כאשר יש צורך בשינויי כיוון.
3.
פציעות בפלג הגוף העליון מתרחשות במשחקים יותר מאשר באימונים ומהוות 10-15% מהפציעות בכדורסל.
כף היד והאצבעות מהוות רוב פציעות פלג הגוף העליון, ואחריהן הכתף והמרפק.
גורמי הסיכון ואסטרטגיות להפחתת הסיכון עדיין אינן מובנות היטב לחוקרים.
שברים באצבע הם הפציעה שלישית בשכיחותה אחרי נקעים בקרסול ונקעים באצבע.
רוב הפגיעות הן מכדור ומתרחשות במפרק הקרוב לכף היד. מספר הימים שהשחקנ/ית מפסידים בעקבות שבר באצבע הוא 20-33 ימים.
נקע באגודל מתרחש בתדירות דומה לשברים באצבעות אחרות, והוא עלול להיגרם מנחיתה על הרצפה באצבע פתוחה, מתפיסה בחולצה של שחקן אחר או כאשר זריקה נחסמת בתנועה המשכית.
מחקר שנעשה על שחקני NBA הראה שנקע באגודל מתרחש מעט יחסית, אך זו פציעה שגורמת להפסד ימים רב (עד 67 ימים) ומצריכה ניתוח.
פציעה באצבעות מאפשרת חזרה למגרשים אחרי כ-4 שבועות בממוצע, בכפוף למבדקי ביצוע ותחושת כאב אצל השחקנ/ית.
נקעים במפרק כף היד מתרחשים בתדירות גבוהה יותר מפגיעות באצבעות ויכולים להפריע גם לכפיפת המפרק וגם ליישורו.
נקעים כאלה עלולים להתרחש בנפילות לא מתוכננות או בניסיון לבלום נפילות או קפיצות מתוכננות לכיוון כדור.
פגיעות חמורות יותר במפרק כף היד (כמו שבר באחת מעצמות המפרק) דורשות קיבוע וחזרה מבוקרת לפעילות.
כל עוד יש אפשרות, פעילות אירובית שלא תניע את המפרק היא אפשרות טובה כבר בתחילת השיקום.
פציעות כתף מתרחשות בתדירות יחסית דומה אצל בנים ובנות, אך אצל גברים מדובר ביותר נקעים ואצל נשים בפריקות. לרוב הם חוזרים לשחק אחרי כשבוע.
אצל נשים 67% מהפגיעות בכתף הם מגע עם שחקנ/ית יריב/ה, ועוד 25 מפגיעות ברצפה.
אצל גברים 15% ללא מגע, ו-30% מפגיעות בסל.
מפרק הבריח יכול גם הוא לספוג פגיעות בעקבות מגע עם יריב/ה או עם הרצפה.
במהלך השיקום מומלץ לטפל במפרק הכתף כמכלול ולקחת בחשבון את התנועה כולה, גם של השכמות וגם של הבריח.
רוב הפגיעות בפלג הגוף העליון הן תוצאה של מגע עם יריב/ה, הרצפה או הסל.
הדבר הופך מאתגר לתכנן תוכנית להפחתת סיכון לפגיעה. פגיעות שימוש יתר יכולות להרוויח מתכנית ממוקדת, אך המחקר בתחום לא רב.
שיקום פציעות וחזרה למשחק פעיל מתחשב בגורמים שונים:
הנזק למפרק, העומס שמופעל עליו בפעילות של 100%, התפקיד של השחקנ/ית, רמת המשחק, יכולת גופנית כללית ויכולת פסיכולוגית.
דיווח עצמי על כאב ויכולת להתקדם על הסקאלה של הביצועים בספורט מנחים את המטפל בחזרה לספורט.
