ספר מהסוג שאותו קל מאוד לקרוא: הקדמה ידידותית, פרקים קצרים שמורכבים מ-25 מילים שבחר איסטמן, פרק על מצפן, פרק על משולשים, פרק על כוחן של רשימות ועוד מספר פרקים אמריקאיים קצרים לסיום.

איסטמן מרחיב בפתיחה על כוחן של מילים ומספר בקצרה על דרכו מילד רזה בניו ג'רזי לשותף בקבוצות ברמה הגבוהה ביותר, כולל אלופי ה-NBA לשנת 2008, הבוסטון סלטיקס. הוא מספר על כוחה של המילה בחיים שלו, ומגדיר try כ"החלטה שאחריה מאמץ להשיג משהו."זה לא מספיק לרצות, צריך גם לעשות משהו.

בהמשך ההקדמה הוא מספר על תיקיה כחולה שבתוכה רשימת המילים שמרכיבה את החלק המרכזי של הספר. למה כחולה? כדי שיוכל למצוא אותה בקלות בין שלל הדפים הלבנים. למה היא איתו כל הזמן? כי למילים הללו יש משמעות בחייו.

החלק של המילים בנוי בצורה יפה, מצליח לקשר בין המילים עצמן לבין הניסיון (הרחב מאוד) של איסטמן, עניין לא פשוט כשלעצמו ויותר מתאים לטור באינטרנט מאשר לספר.

למה התכוונתי בפרקים אמריקאיים? יש שם שלושה UP, שלושה IN, שלושה SET, ועוד כל מיני טריקים נחמדים שמקבצים מושגים שעשויים לעזור.

‍

תפסו את עיניי המילים והמשפטים הבאים:

הרגלים:

ריי אלן אומר שאין סוד להצלחה ב-NBA. הרגלים פשוטים ומשעממים. אלן סטיין, מאמן יכולת גופנית מהמובילים בארה"ב, ראה את קובי בראיינט מתאמן באינטנסיביות וברצינות על כמה תרגילי יסודות, רגל ציר ועוד. הוא שאל "קובי, אתה השחקן הכי טוב בעולם, למה שתשקיע שעתיים שלמות בדברים כל כך בסיסיים?"

קובי ענה לו "איך אתה חושב שהפכתי להיות הכי טוב בעולם?"

אמת:

הוא מספר על הפגישה הראשונה שלו עם לברון (שהייתה אימון), בה לברון אמר לאיסטמן שהוא שמח שאיסטמן דחף אותו להתאמן חזק. דוק ריברס היה שואל "נכון שזה מה שהוא אמר, אבל מה הוא אמר?" ואני חושב שהשאלה הזו נכונה לתחומים רבים כל כך בחיינו. "נכון שזה מה שהוא אמר, אבל מה הוא אמר?"

Intentional – לא מספיק לעשות. צריך להתכוון לכך שזה ישרת את המטרה. אם זה במקרה זה לא מספיק טוב.

הכנה:

Be there before you get there. כמובן, אין הכוונה להגיע למקום הפיזי לפני שאנחנו מגיעים אליו. הכוונה היא להתכונן, להיות נוכחים במצב העתידי בתוך הראש שלנו כדי שנוכל לוודא שהכול מוכן. ריי אלן היה מתאמן על קליעה אחרי שכיבת סמיכה, כי במשחקים היה נאלץ לדחוף ולהישען בעזרת ידיו כדי להשתחרר ולצאת על חסימות, והוא ידע שיהיה מוכן לכך אם יתאמן בצורה הזו.

התאמות:

ארבע המילים הכי חשובות באימון הן "שיט, זה לא עובד".

מחויבות:

מתי אנחנו עושים משהו? בזמן החופשי (כשנגיע לזה...), חלק מהזמן (מדי פעם...), במשרה מלאה (רק כשזה נדרש ממני, אבל אעשה...), או כל הזמן (מה שנדרש ממני, כל הזמן, בלי קשר לשום השפעה חיצונית)?

אלופים כמובן בוחרים באופציה של 'כל הזמן'.

ענווה:

זה לא לחשוב על עצמך פחות, זה לחשוב פחות על עצמך. איסטמן גם מציין שהרבה ספורטאים מגיעים לרמה הבאה עם היסטוריה של הצלחות ברמה הקודמת. הם יצטרכו להרוויח את המעמד שלהם מחדש בכל רמה אליה יגיעו.

תחרות:

אינה מחכה לנו שנשתפר או נרגיש יותר טוב. היא שם כל הזמן. גם כשאנחנו מפסידים. גם כשאנחנו כועסים. גם כשהרגע ניצחנו. אדם תחרותי הוא תחרותי בכל דבר. התוצאה לא רלוונטית.

סקרנות:

אחד מהמנהלים הבכירים של חברה גדולה בארה"ב לוקח פעם בשנה 3-4 ימים להתעמק בנושא מסוים, ומביא את הדברים שמצא לחברה שלו.

A rising tide lifts all boats.

‍