אחת מהביוגרפיות המרתקות שקראתי על אדם יוצא דופן שכל חייו השקיף על כולם מבחוץ ולא מצא את מקומו אך נעזר במוסר עבודה אגדי כדי להפוך להיות מהטובים בעולם.
ריי אלן קולע מעולה מבחוץ.
נכון לכתיבת שורות אלה בשנת 2019, ריי אלן הוא קלעי השלשות המוביל בהיסטוריה של ה-NBA ונחשב לקלעי הטהור בתולדות הליגה מחוץ לקשת.
(מאז עקף אותו סטפן קרי)
הדרך שלו לשם הייתה לא פשוטה.
אביו היה איש צבא שנדד ממקום למקום עם משפחתו. ריי היה מצטרף אליו למשחקי סוף השבוע בבסיס ושמע את האחרים, שחקנים לא רעים בזכות עצמם, מתלוננים על כך שאם לא האלכוהול והנשים והחלטות לא נכונות – הם היו במקום אחר לגמרי ואולי משחקים כדורסל למחייתם במקום לשרת בצבא. ריי אלן החליט שזה לא יהיה הגורל שלו.
הוא מספר על איך תמיד הרגיש כאילו הוא מסתכל על כולם מבחוץ (וכך גם שם הספר מוצא משמעות כפולה) – צבע עורו "שחור", אבל ההתנהגות "לבנה". הוא הבין שאמירות גזעניות לא אומרות דבר עליו, אלא על הגזענים עצמם. זה מפריע לו, אך לא משפיע על ההתנהגות שלו. הוא לא מתכנן להיות גזען בחזרה.
על ההתמודדות עם התקשורת ועל הצורך להתייצב מול אחרים גם אחרי הפסד הוא למד מהמאמן שלו כריס פורד. לא מבריזים למסיבת עיתונאים אחרי הפסד קשה. אומרים את האמת. מתייצבים מול האמת.
כריס פורד גם אחראי לאחת הרוטינות המפורסמות בעולם. בעונה השנייה שלו הוא ניגש לאלן ואמר לו שהוא סתם מתרוצץ. הוא צריך למצוא משהו. אלן כותב שלא הייתה לו רוטינה כי הוא אף פעם לא חשב שהוא צריך אחת. בקולג' המאמנים היו אחראיים על כל דקה ביום של השחקנים. כשאתה הופך למקצוען, הכול תלוי בך. נשמע טוב, לא? כן, אבל האחריות כולה שלך.
הוא גם מספר שהיה שמח שאחרים יצטרפו אליו לרוטינה שלו, אבל רק אם זה לטווח ארוך. אם הסכים להכליל מישהו ברוטינה שלו, הוא לא היה יכול להרשות שהמישהו הזה יבריז. זה היה הורס את הרוטינה...
הוא מוסיף שלהתכונן זה לא רק לזרוק לסל. זה גם לישון כמו שצריך ולאכול בצורה שתעזור לגוף. "אפשר לשקר לעצמך אבל אי אפשר לשקר לגוף. הגוף זוכר כמה ישנת ומה אכלת. אולי שנה או שנתיים זה לא יהיה נורא, אבל זה מצטבר." זה מה שנתן לו את הביטחון שלכל זריקה שלו יש סיכוי להיכנס, גם ברבע רביעי כשכולם עייפים.
עוד על יכולת גופנית בלחיצה כאן.
עוד קטע מעניין היה כשתיאר איך החטיא זריקת עונשין חשובה ובגלל שהתעצבן עליה, החטיא גם השניה. הוא למד שהמשחק מתקדם מהר מדי, והמוח צריך להתקדם יחד איתו. וגם כך, הבין, הוא קולע 90% מהעונשין. אז זו הייתה האחת שהוא החטיא. מתקדמים הלאה.
החוויה של ריי אלן כילד שאמרו לו שהוא בכלל לא יתקבל לנבחרת של החטיבה או החבר לקבוצה שאמר לכולם שאלן יהפוך לאלכוהוליסט מרתקת. הוא היה נחוש להוכיח לכל אחד מהאנשים שפקפקו בו שהוא יכול ושהוא יצליח.
נקודה אחרונה שמשכה אותי הייתה שגם אחרי האליפות בה זכה עם הסלטיקס, הוא הבין מה חשוב בחייו.
אף אליפות לא תגרום לך להיות מרוצה ממי שאתה אם אתה לא מרוצה ממי שאתה.
ריי אלן למד מהשחקן הוותיק בקבוצה שלו איך עושים דברים. לחצו כאן כדי לקרוא מה הוא למד.
