זה חלק 6. חלק 5 כאן.
לחטוב עצים, לשאוב מים
גם אחרי שמגיעים להצלחה גדולה צריך להמשיך לחטוב עצים ולשאוב מים.
הלייקרס התחילו את העונה לאחר שפיטרו אותי בצורה רעה.
באמצע השנה המאמן עזב וקיבלתי טלפון להציל את הקבוצה.
"אין סיכוי," אמרתי. בעונה הבאה? אחשוב על זה.
הייתי צריך לוודא שקובי ואני בסדר ואין משקעים. הוא לא נטר טינה.
שאק כבר לא היה בלייקרס. זו הייתה הקבוצה של קובי, ומכיוון שהיו הרבה שחקנים חדשים והתקפת המשולש לא הייתה מוכרת להם, קובי קיבל אור ירוק לייצר יותר בעצמו.
הוא סיים את העונה עם ממוצע של 35.4 נקודות למשחק.
הקבוצה לא התרוממה בשנתיים הבאות ולא הצלחנו להגיע לגמר ה-NBA.
קובי רצה לעבור לקבוצה שתצליח להתחרות על אליפות. לא ידענו מה יקרה אחרי הקיץ, אבל ידענו שצריך להמשיך לחטוב עצים ולשאוב מים.
ילדי הגורל
"זה נשמע קסום, אבל זה מאוד פשוט. המאמנים הגדירו עבורנו הנחיות כלליות שנועדו לגרום לנו לשחק כדורסל קבוצתי טוב יותר. לאחר מכן ציפו מאיתנו להבין איך אנחנו משתלבים במבנה הזה. הם נתנו לנו למצוא את הדרך שלנו בעצמנו."
- דרק פישר
פישר, ביחד עם טרבור אריזה ופאו גאסול, עשו הבדל גדול. קובי הרגיש כמו ילד בחנות צעצועים והכול הפך להיות יותר קליל וזורם. הגענו לגמר ה-NBA אבל חטפנו תבוסה מידיה של בוסטון. ההפסד ביחד עם היחס של הקהל של בוסטון מיקדו אותנו. השחקנים היו חייבים לחוש את ההשפלה על בשרם.
השחקנים היו נחושים שזה לא יקרה שוב, והעונה הבאה הייתה מוצלחת. הגענו לגמר המערב וכולם חגגו. קובי הזכיר להם שחגגנו גם בשנה שעברה. הפעם נחגוג אחרי שנזכה.
הגענו לגמר אבל בוסטון לא היו שם. קיבלנו את אורלנדו.
במשחק האחרון כבר לא היה מה לומר. הלוח בחדר ההלבשה היה ריק.
"אתם יודעים מה לעשות," אמר עוזר המאמן בריאן שו. "צאו למגרש ותנצחו את המשחק הזה עם החברים שלכם ולמען החברים שלכם."
ישועה
קיבלנו במתנה את רון ארטסט. סיפור החיים שלו הוא יוצא דופן וגם הוא, בדומה לדניס רודמן, סבל מקשיי קשב. לא ידענו אם יצליח להשתלב בהתקפת המשולש אבל הוא הסתדר. הדיבור עם ארטסט היה חייב להיות חיובי כי כל איום היה עלול להפוך לריב. העונה הסתיימה בשמחה ענקית עם ניצחון על בוסטון בגמר.
הדברים שאנחנו נאבקים בהם מסרבים להיעלם. מנהיג טוב יודע לשחרר ולקבל.
הגיע הזמן לסיים את הקריירה שלי. או כמו שהיה אומר השדר המפורסם של הלייקרס צ'יק הרן: המשחק הזה במקרר:
ספרים אחרים של ג'קסון:
