הגיע הזמן לומר את זה – אנחנו עובדים יותר מדי. בספר יוצא מן הכלל מסבירה סלסט הדלי מתי התחלנו לעבוד יותר מדי, למה זה קרה, למה זה נמשך עד עכשיו ואיך אפשר להשתחרר מזה.
פעם, לפני זמן לא רב מדי, אנשים קמו כשהיו צריכים לקום והלכו לישון אחרי שסיימו מה שעליהם לעשות וישבו קצת להנות יחד. למה? כי היה חושך, ומה אפשר לעשות בחושך...
ואז החשמל הגיע, ואפשר היה לשבת עוד קצת באור.
ואז הגיע גם מנוע הקיטור שעזר למהפכה התעשייתית.
כתוצאה מכך, אנשים ישבו במפעל שעות על גבי שעות כדי לייצר מוצרים. ובעצם, אם יש חשמל, למה לא לחלק את היממה לחלקים, ובכל חלק יעבדו אנשים אחרים? למעשה, אין צורך להפסיק את העבודה אף פעם.
החלוקה הזו גרמה לאנשים לשלם (ולקבל משכורת) לפי שעה. אם פעם היו קמים כשצריך והולכים לישון כשהושלמה העבודה, לפני כמה עשרות שנים כבר לא היה צורך בזה, הרי העבודה יכולה להימשך בכל שעות היממה.
באזור הזמן הזה, מישהו החליט שזמן שווה כסף. אם אתה לא עובד, אתה בעצם מבזבז זמן בו יכולת להכניס עוד כסף. וזה חבל, לא?
כדי לקצר, התשובה היא לא.
זה לא חבל.
פעם חשבו שכאשר האדם ימציא מכונות שיעשו את העבודה מהר יותר, לבני האדם יתפנה זמן כדי לנוח, לבלות עם המשפחה ולהנות.
למעשה, אם היינו רוצים לחיות היום בתנאים בהם חיו הסבים והסבתות שלנו, היינו צריכים לעבוד 4 שעות ביום כדי לתחזק חיים כמו אלה.
אבל אנשים בכל העולם עובדים פי שתיים מזה, ומעלה! ולא רק זה – הם גם לוקחים את העבודה איתם הביתה בצורה של אימיילים או קבוצות ווטסאפ.
זה גורם לעצב, לכעס, לאכזבה, לעייפות מנטלית ופיזית ולא, זה לא יעיל יותר.
בפועל, חברות בימינו דווקא מתנסות בקיצור יום העבודה או מאפשרות לעובדים לעבוד יום אחד פחות. התפוקה של העובדים עולה(!) וכתוצאה מכך, גם של החברה שמעסיקה אותם.
ספר מעורר מחשבה בו הכותבת סוקרת בצורה בהירה את ההיסטוריה של העבודה ומציעה טיפים לשנות את המצב הנוכחי לכל מי שרוצה לעבוד אחרת.
