זה כנראה ה-ספר בו היחס בין אורך הספר לבין התועלת שהוא מביא הוא הכי גדול. תרגמתי חלקים מרכזיים לטובת מי שלא ימצא את הספר בחנויות.
הדבר הראשון שיש לעשות הוא לעצור כל מה שיש לך לעשות עכשיו.
עכשיו, עליך לשבת במקום נוח. לא משנה איפה.
עכשיו צריך להעביר את תשומת הלב לנשימה.
רבים מאיתנו מבלים זמן רב בישיבה. בעבודה, בבית הספר, באוניברסיטה, מול המחשב או הטלוויזיה, באוטו.
לשבת, בספר הזה, הוא לשבת בצורה כזו שגורמת לך ליהנות מהישיבה, לשבת בצורה רגועה, כשהראש שלך צלול ופועל. זה דורש תרגול ואימון.
בחיי היומיום שלנו, תשומת הלב שלנו מפוזרת. הגוף שלנו במקום כלשהו, אין תשומת לב לנשימה והמוח משוטט בכל מיני מקומות. כשאנחנו שמים לב לנשימה שלנו, כל השלושה – גוף, נשימה ומוח – מתאחדים.
אנחנו לא צריכים לשלוט בגוף שלנו או בנשימה שלנו. אנחנו צריכים להיות שם בשבילם. לתת להם להיות עצמם.
כשנשים לב לנשימה שלנו, היא מיד תהפוך להיות עמוקה יותר ורגועה יותר. כשהנשימה רגועה, גם הגוף והמוח נרגעים. שלווה ורוגע הם מדבקים.
כל אחד מכיר את זה שאומרים לפעמים "אל סתם תשבו שם, עשו משהו!"
במקרה שלנו עלינו ללמוד לא "סתם לעשות משהו", אלא "לשבת".
דמיינו לכם עצים שעומדים ביער. נדמה שהם לא עושים דבר, אך אין זה נכון - הם גדלים, והם מפיצים חמצן על מנת ששאר היצורים בסביבתם יוכלו לנשום.
יש לזה ערך. גם אנחנו יכולים ליהנות מהישיבה שלנו. פשוט לשבת. להרגיש את האוויר נכנס ויוצא, להביט בצבעי השמיים מתחלפים, לשמוע את רחשי העולם – ציפורים, מכוניות... וליהנות.
כאשר סירה שטה במטרה לחצות את האוקיינוס וסערה עומדת להתקרב, אדם אחד או שניים שנמצאים בסירה עלולים להתרגש יותר מדי או אפילו להשתולל, ובכך להפיל את הסירה לפני שתהיה הזדמנות לסערה להגיע. אדם אחד רגוע עשוי להוות השראה לשאר יושבי הסירה להירגע ולשמור על כולם מפני נפילה לאוקיינוס.
יכול להיות שיש בחיים שלך אדם כזה – ללא תעסוקה מיוחדת, בלי המון כסף, בלי פרוייקטים מרשימים, אבל עם נוכחות שעוזרת ונותנת לך ביטחון.
משמעות המדיטציה היא פשוט עצירה והתבנונות פנימה. אין צורך לשבת על מנת לבצע מדיטציה. אפשר לחתוך ירקות, לשטוף כלים, ללכת – ולהתבונן פנימה. כדי להתבונן פנימה, עליך לעצור את כל התהליכים המודעים ולדעת מה קורה בפנים.
רבים מאיתנו ממשיכים לנסות לעשות עוד ועוד. אולי אנחנו חושבים שזה יעזור לנו להרוויח יותר כסף, להגיע להישגים, לטפל באחרים. לפעמים אנחנו עושים דברים רק מתוך הרגל, או כי מישהו פעם אמר ככה.
לפעמים אנחנו עושים המון אבל למעשה לא עושים דבר.
כולנו נושמים, אבל לא כולנו מודעים לכך שאנחנו נושמים. נסו לשוחח עם אדם שאינו יכול לנשום. הוקירו תודה על כך שאתם נושמים.
שבו משום שזה יכול להסב לכם הנאה. שבו כדי לשבת, לא כדי להראות לאחרים שאתם יושבים.
אפשר לשבת כך גם ברכבת או במונית שירות. להחליט שלרשותך זמן להתרכז בנשימה, ולא לחשוב על כל הפרוייקטים והמשימות והריבים והמטלות שלך. פשוט לנשום. פשוט לשבת.
מקום לישיבה יכול להיות פוף בבית, גזע של עץ או פיסת אדמה בשדה. העיקר שברגע שנגיע לשם נדע שהגענו למקום שלנו ואוטומטית נוכל קצת להירגע.
אנחנו מורכבים מהרבה דברים, הרבה דברים שאינם אנחנו – תרבות, אבותינו ואמהותינו, מזון, אוויר ומים, ואנחנו מורכבים גם מרגשות, מתפיסות ומתודעה. כל הדברים האלה אינם אנחנו. הם רק מרכיבים שלנו.
כעס, קנאה, אכזבה – גם הם אינם אנחנו. הם מרכיבים אותנו, הם לפעמים מרגישים כמו כל העולם או לפחות כאילו הם ממלאים אותנו – אבל יש בנו עוד מעבר להם.
לכולנו יש הרגלים, ואנרגיה של הרגלים קיימת בתוכנו. היא לא מתבססת על צרכים שיש לנו באותו רגע.
למשל, ההרגל לקום ולבדוק מה יש במקרר גם כשאנחנו לא רעבים. למשל, לחשוב שאושר נמצא תמיד במקום אחר, או בזמן אחר – עבר או עתיד.
יהיו פעמים שייצא לך לחשוב "זה משעמם!" או "זה טיפשי, יש לי דברים יותר טובים לעשות."
זה חלק מהאימון. חלק מהאימון הוא להעבור את הרגעים הללו ולהמשיך לשבת.
בתוך כולנו זורם נהר של רגשות.
כאשר אנחנו יושבים, אנחנו יכולים להתבונן בו זורם, ולהבחין ברגשות השונים, בין אם הם נעימים או לא נעימים, ואפילו לתת להם שמות ולהבחין ביניהם:
זה מכעיס אותי, זה לא נעים. זה משמח אותי, זה נעים. גם הרגשות הנעימים וגם אלה שאינם נעימים חולפים.
הנהר ממשיך לזרום.
אנחנו נשארים לשבת.
ישנן הרגשות לא נעימות, כמו למשל כאב גב. ישנה הרגשה נייטרלית – היא לא לא-נעימה אבל היא גם לא נעימה כשלעצמה. כשאין לנו כאב גב, זו הרגשה נייטרלית.
אם נהיה מודעים לכך שאין לנו כאב גב, נוכל להפוך את ההרגשה הנייטרלית להרגשה נעימה. "אני כרגע ללא כאב גב!"
בזמן הישיבה אנחנו חוזרים לעצמנו. כמו שגנן מטפל בגן שלו – צמחים, ירקות, עצי פרי, חיות מכל הסוגים – כך גם אנחנו מטפלים בעצמנו – רגשות, מחשבות, תפיסות ואמונות.
