זה הפוסט השני בסדרה.
התפיסה שלנו את העולם תלויה במי אנחנו:
המידע שאנחנו מוצאים בנוגע לגדלים והמהירויות של אנשים אחרים וחפצים אחרים תלוי ביכולת שלנו לפעול על אותם אנשים או חפצים.
כיסא רגיל יהיה הזדמנות לאדם מבוגר לשבת.
אותו כיסא יהיה הזדמנות לילדה בת שנתיים לטפס.
הכיסא אותו כיסא - ההזדמנות לפעולה עליו או בעזרתו שונה בהתאם לאדם שפועל.
ספורטאית גבוהה ורזה תרוץ בדרך שונה מספורטאית נמוכה ושמנה.
ילד שעדיין גובה יקפוץ אחרת מילד שכבר סיים לגדול.
כל אחד עושה מה שהגוף והתפיסה שלו מאפשרים.
אם המטרה היא לחסוך אנרגיה, לכל אחד זה ייראה אחרת.
אם המטרה היא להצטיין, לכל אחד זה ירגיש אחרת.
הפעולות שלנו לא נוצרות רק בעקבות המגבלות שלנו ושל המשימה, אבל המגבלות שלנו, של הסביבה ושל המשימה עשויות להשפיע איך נתפוס את המשימה ומה יהיו האפשרויות שלנו.
אם אנחנו אומרים לשחקן לכדרר, הוא יבחר באיזו יד או רגל שהוא רוצה, והוא עשוי ללכת או לרוץ.
אם אנחנו אומרים לו שאסור לו לרוץ, הוא לא בהכרח יילך. הוא יכול לקפוץ על רגל אחת או לדלג.
אם אנחנו אומרים לו שאסור לו לכדרר רק ביד ימין, הוא יכול לבחור לכדרר גם ביד ימין וגם ביד שמאל, או רק ביד שמאל.
אם אנחנו אומרים לשחקן למסור כי אנחנו רואים אפשרות למסירה, זה לא אומר שהשחקן יכול למסור.
אולי הוא לא מגיע מבחינת מרחק.
אולי הוא לא רואה כי משהו מסתיר לו.
אולי הוא לא רואה כי יש לו קוצר ראייה.
אולי הוא לא מספיק מיומן במסירה ביד המתאימה.
אולי הוא לא מספיק מיומן במסירה בזמן כדרור.
אולי הוא לא רוצה למסור כי השחקן השני לא מסר לו בהתקפה הקודמת.
להיות מיומן מוטורית זה להיות מסוגל למצוא פתרון לכל בעיה מוטורית.
אין פתרון אחד כי לכל אחד ואחת גוף שונה, סביבה שונה ומשימות שונות.
