זה הפוסט החמישי בסדרה.
הבעיה הגדולה עם מיומנויות כמו זריזות או שליטה בכדור זה שהשימוש שלהן תלוי במידע שמגיע אלינו מהסביבה, אבל לא מאמנים אותן ככה.
בתור מתקיף אתה מתקדם עם הכדור שמאלה כי השומר נמצא יותר מדי בצד ימין או מנסה לחטוף ממך את הכדור בצד ימין.
אתה מחליט על פי המידע שמתקבל מהגוף של השומר.
יש מטרה לתנועה שלנו שמאלה: לעבור את השומר, להימנע מאיבוד הכדור וכו'.
אנחנו לא משנים כיוון במשחק בשביל הכיף שבזה.
קונוס הוא סמל מופשט בלי שום משמעות או רלוונטיות.
אין אפשרויות פעולה.
אין החלטות להחליט.
הקונוס לא יחטוף לנו את הכדור.
הדרך היא לא לפרק את המשימה, אלא להפוך אותה לפשוטה או קלה יותר.
ועם זאת - לשמור שכל המרכיבים יהיו עדיין קיימים.
אולי המגן רחוק אז אעביר את הכדור מקדימה. אולי המגן קרוב אז אעביר את הכדור מאחורי הגוף.
אנחנו רוצים שהספורטאי יידע לפתור בעיות במשחק, וכדי לעשות זאת עליו לפתור בעיות באימון.
ככל שמתקדם הזמן יש יותר ויותר ראיות לכך שאנחנו תופסים את העולם בצורה שונה כשאנחנו נדרשים לפעול בתוכו.
"לשבת בצד" - בצורה מילולית או מטאפורית - גורם לנו לתפוס את העולם אחרת.
כשאנחנו פועלים בלי רמזים מהמשחק אנחנו משתמשים בחלק שונה של המוח - לא באותו חלק שנשתמש כשיהיו רמזים מהמשחק.
רגע, אבל איך יפתחו יסודות אם רק ניתן להם משימות שקשורות למשחק?
ובכן, מה זה יסודות?
האם כדרור בלי שומר זה יסוד של המשחק?
האם מסירה בלי הגנה היא יסוד של המשחק?
נכון, זה נראה טוב וזה אולי אפילו מגניב, אבל האם אפשר להשתמש בזה?
ויותר חשוב - האם יש דרך יותר טובה ללמד יסודות?
אמנם לוקח יותר זמן להראות התקדמות כאשר לומדים בשיטה הנ"ל, אבל ההעברה מהאימון למשחק הרבה יותר טובה.
זה ההבדל בין למידה לבין ביצועים.
לחצו כאן כדי להרחיב בנושא בדברים שהביא לירן שפירא.
אנחנו לא רוצים רק להיות קצת יותר טובים בסוף האימון.
אנחנו רוצים שהמיומנות תישאר לטווח ארוך ותהיה גמישה מספיק כדי להתאים למצבים שונים בהם לא נתקלנו עדיין.
אליה פורמן תרגם פעם פנייה נרגשת של אחד החוקרים המובילים בעולם ללמידה מוטורית בדיוק באותו נושא.
לחצו כאן כדי לעבור לפוסט הבא בסדרה.
