פרק 14 מתוך הספר Basketball Sports Medicine and Science / תומאס ג' קרמן ג'וניור, גראנט שרודר ודיוויד מקאליסטר
לפוסט המרכזי עם כל הפרקים לחצו כאן.
לכל קבוצת NBA יש צוות רב תחומי שתפקידו לטפל בבעיות פיזיות, מנטליות וכאלה הקשורות לביצועים.
הצוות מורכב מבעלי תפקידים שהם רופאים בהכשרתם (רופא ראשי, רופא נוסף עם התמחות באורתופדיה או רפואה כללית, רופא שיניים, יועץ קרדיולוג, יועץ נוירולוג ויועץ פסיכיאטר) ומבעלי תפקידים שאינם רופאים (מנהל ביצועים, athletic trainer, עוזרים לטריינר, פיזיותרפיסט, מאמן יכולת גופנית, פסיכולוג ספורט, מעסה).
בנוסף לנזכרים למעלה, כל קבוצה גם מקושרת לרופאים שונים לצרכי ייעוץ, כמו בעיות עיניים, כפות רגליים, ריאות או כל מומחה אחר.
כל ארגון מבצע סקירות מקיפות לפני שהוא מצרף אליו שחקן.
הסריקות כוללות, בין היתר, היסטוריה רפואית כולל היסטוריה משפחתית ובדיקה פיזית.
הבדיקות מכסות את כל הגפיים ואת עמוד השדרה לבדיקת בעיות בשלד או היסטוריה של שברים או נקעים.
השחקן עובר גם בדיקת ראש כדי לשלול נזקים כמו זעזועי מוח או פגיעות ראש אחרות.
גם הלב נבדק בבדיקות מאמץ סטנדרטיות ומתבצעות גם בדיקות דם מגוונות כדי לשלול בעיות שגרתיות ולוודא נוכחות של נוגדנים למחלות מסוימות.
גם שחקנים שמיועדים להיבחר בדראפט ה-NBA עוברים את הבדיקות הנ"ל.
הצוות הרפואי עובר בכל תחילת עונה על פרוטוקול המקרים החמורים ביחד עם צוות הפרמדיקים שנמצא באולם הביתי בכל משחק.
הם נזכרים באירועים עלולים לקרות ומכינים את עצמם לפעולה במקרי חירום.
חשוב להוסיף שהצוות הנ"ל נמצא שם כדי לטפל בשחקנים בלבד. עבור אוהדים או אורחים ישנם שירותי רפואה נפרדים באולם.
בשנים האחרונות ה-NBA החליטה לקדם באופן רשמי ומובנה את הרווחה הנפשית של השחקנים.
כל קבוצה צריכה להעסיק רופא פסיכיאטר מומחה שיעבוד בשיתוף פעולה עם נותני שירות אחרים בתחום כמו פסיכולוגים או עובדים סוציאליים, והם יעמדו לרשות השחקנים על בסיס קבוע.
הליגה גם עוזרת לשחקנים לפתח אסטרטגיות התמודדות עם לחצים פיזיים ונפשיים ומחנכת אותם לגבי האפשרויות העומדות בפניהם במקרה של סטרס יוצא דופן.
המטפלים הנ"ל יעזרו לשחקנים גם בנושאים שגרתיים כמו שינה, הפחתת לחץ ומיינדפולנס לטובת התאוששות איכותית יותר.
הרופאים בדרך כלל אינם מתלווים לקבוצה במשחקי חוץ.
כאשר נוכחות רופא נדרשת, הקבוצה הביתית מאפשרת שימוש ברופא איתו היא עובדת.
במשחקי הפלייאוף הרופאים בדרך כלל טסים עם הקבוצה, וגם למשחקי חוץ באולם נייטרלי בו יש צורך בכך.
ב-2012 הוקם מערך רישום רפואי בליגה, ותיעוד הפציעות והמחלות והטיפול בהן, ביחד עם המחקר בנושא, הפכו להיות הרבה יותר מדויקים.
הליגה מפקחת על הכנסת הנתונים למערך והדבר מאפשר העברת מידע מסודר כאשר שחקן עובר קבוצה או נשלח בטרייד.
הסיבות המרכזיות להיעדרות רפואית ממשחקים ב-NBA לפי המחקרים הקיימים:
דלקת פטלו-פמורלית, נקע בחלק החיצוני של הקרסול, נקע בברך, מתיחה או נקע בעמוד השדרה המותני, קרע במניסקוס, שבר בכף הרגל.
קרע ברצועה הצולבת הקדמית לא היה חלק מהמחקרים הנ"ל ולא נכנס לחישוב.
הפציעות הנפוצות ביותר היו נקע בחלק החיצוני של הקרסול, דלקת פטלו-פמורלית, מתיחה או נקע בעמוד השדרה המותני, מתיחה בשריר הירך האחורי, מתיחה במפשעה ונקע בברך.
זיהומים בדרכי הנשימה הם החולי/פציעה המדווחים ביותר, אך הם לא גורמים לשחקנים להפסיד משחקים בכמות גדולה.
בעקבות העלאת הרף לטיפול בזעזועי מוח, מספר המשחקים הממוצע ששחקן מפסיד בעקבות זעזוע מוח עלה בשנים האחרונות מ-1.6 ל-5.
זאת, לא משום שהפגיעות היו קשות יותר, אלא משום שהזהירות בחזרה לפעילות גדולה יותר.
הצוותים הרפואיים צריכים לדעת גם לעזור ולייעץ לשחקנים לקראת ניתוחים ולאחריהם, כאשר התדירות הגבוהה ביותר של ניתוחים בשנה שייכת לשחזור ACL - רצועה צולבת קדמית: 2.2 מקרים בשנה, ואחריו ניתוח לתיקון מניסקוס.
הליגה בוחנת גם השפעה על מדד ה-PER לאחר חזרה מפציעה, כאשר הפגיעה בביצועים של השחקן על המגרש היא הכי גדולה אחרי ניתוח לשחזור גיד אכילס וניתוח מיקרו-שבר בברך.
