קרול:

כל החוויות וכל המאמנים שהיו אצלך. איך תתחיל? איך תארגן? רציתי לשמוע ממך ולהבין גם מה חשוב עבורי.

קר:

הייתי אצלכם שלושה ימים. בדיוק זכיתם בסופרבול. רציתי לאמן. הסוכן שעזר לי למצוא תפקיד אמר שהדבר הראשון שצריך לעשות הוא לעזור לי להתכונן להיות מאמן טוב.

איזה מאמנים אתה מעריך? אמרתי כמה, ואמרתי גם פיט קרול. זכרתי אנרגיה ושמחה. הקבוצות שלך בקולג' היו ממש שמחות. נתתם לי להקשיב לשחקנים מתכננים תרגילים בזמן האימון (Huddle) זה היה מעולה.

קרול:

עקבנו אחריכם תקופה מסוימת. אימנתי 40 שנים לפני שפגשתי אותך ולא התחלתי את הקריירה שלי כמו שאתה התחלת. היה נראה שהבנת את הדברים החשובים מכל הקריירה שלך וכל המאמנים והשחקנים שהכרת.

קר:

באתי בדיוק בזמן. הווריורס היו קבוצת הגנה מצוינת. היו צריכים קצת יותר ניסיון. בביקור שלי אצלך ישבתי בפגישות, באימונים שהיו בהם מוזיקה, הכול היה מבולגן אבל דברים עבדו והאימון זרם מדבר לדבר, ממש organized chaos. נמשכתי לזה. קראת לי למשרד, שאלת אותי "אז איך תאמן את הקבוצה שלך?" ואני עניתי "מה, איזה התקפה?" ואמרת לי "זה לא משנה". "אז מה?" שאלתי.

סיפרת לי איך התחלת לאמן. אמרת שהבנת פוטבול אבל לא ידעת לאמן.

קרול:

הייתי בסן פרנסיסקו עוזר מאמן. באתי אל היועץ החדש שהביאו לקבוצה. כולם פחדו ממנו. הוא נתן לי לשבת אצלו ולדבר. פיתחנו מערכת יחסים טובה ואני אהבתי את הניינרס, והיה לי צ'אנס לשאול אותו על כל מיני דברים, על סגלים, ושחקנים ואסטרטגיות. הוא ידע מה הוא עושה. היה נחוש לגבי הדברים שחשובים לו – רמת ביצוע, משמעת, אימונים, גישה לשחקנים, גישה לצוות, זה הזכיר לי את ג'ון וודן. הייתה לו הדרך שלו. לכן שאלתי אותך מה חשוב לך.

מישהו לא יבוא לפגישה, או יאחר לאוטובוס, או כל מיני דברים. איך תגיב?

אתה מצהיר פה הצהרה. האם יש משהו שאתה עומד מאחוריו או שאתה מתמודד עם דברים כאלה בצורה רנדומלית? זה מה שמגניב באימון.

קר:

הכי חשוב זה אותנטיות. פופוביץ', ג'קסון, לוט אולסן שאימן אותי במכללות. הם ידעו מי הם והשחקנים ראו. אבל אתה הראשון שבאמת אמר במפורש איך זה צריך לעבור.

כולם מדברים על תרבות ובונים אותה.

כולנו היינו בחדר הלבשה שיש בו שלטים כמו "החזקים שורדים."  אבל זה מה אומר בעצם?  

ממך למדתי איך זה אמור להרגיש כשהם באים לידי ביטוי. הערכים שחשובים לך אמורים לבוא לידי ביטוי. ככה תרבות מתרחשת. אם הם מרגישים את האותנטיות וזה חי באימון.

קרול:

כדי להיות עקבי צריך לעשות ולדבר על דברים שאתה מכיר. אם לא, לא יאמינו לך. זה קריטי. האם אתה ברור? אתה צריך לשאול את עצמך ולהיות ברור מה אתה רוצה ודורש, שלא יהיו שאלות. לכל מאמן סיפור שונה כי זה העיקר – לחשוף לעצמך מי אתה.

קר:

הסברת את זה, ואז אמרת לי "תחשוב מה הערכים שחשובים לך."

לא לפופוביץ' או לג'קסון או לפיט קרול.

לך.

ואני הבנתי שכל אחד שונה, הערכים אולי דומים אבל צריך ללמוד לגרום להם להתעורר לחיים בקבוצה.

זו מהות האימון.

קרול:

כשקיבלתי את העבודה בקולג' בו אימנתי ידעתי שאני מוכן. קרה הרבה מאז שפוטרתי מניו אינגלנד. ניסיתי להבין מה אעשה ואיפה אעבוד. שאלתי את עצמי את כל מה ששאלתי אותך שנים אחר כך.

מה חשוב לי? על מה אני לא מוותר?

ככה נוצרת פילוסופיה. לכל אחד יש כזו, אבל לא תמיד אנחנו מחליטים על זה.

ברמה בה אנחנו מאמנים אתה צריך לדעת מאיפה אתה בא ומה חשוב לך.

התחלתי מהתחלה וגיליתי את עצמי מחדש וזה עזר לי להיות מוכן כשקיבלתי את התפקיד ב-USC.

קר:

אצלנו שמחה (Joy) זה משהו חשוב, וזה חשוב לכולם, בעצם.

כולם מתחילים לשחק כי זה כיף, הם נהנים.

ירשתי בווריורס את השחקן עם הכי הרבה שמחת חיים – סטפן קרי. התרבות והערכים חשובים, אבל הקשר עם שחקני מפתח כל כך חשוב.

קרול:

איך הגעת להחלטות שהחלטת ועשית מה שעשית?

קר:

היו לנו המון שחקנים טובים. ניסינו להגיד להם שאנחנו מכבדים את מה שהם עשו עד עכשיו. אנחנו כאן כדי לעזור להם לעשות את הצעד הבא. הם היו גאים במה שהשיגו. ניצחו משחקים, הגיעו לפלייאוף. היה חשוב לנו להתחבר אליהם ברמה הזו. היו לי מנטורים אדירים. לני ווילקינס, קוטון פיצסימונס ועוד, ומה שהרגשתי מכולם הוא שצריך למצוא דרך לחבר את כל השחקנים יחד.

היו כל כך הרבה שחקנים טובים. אמרנו שניתן לכולם הזדמנויות. לפעמים אחד יקבל יותר ולפעמים השני, אבל אם תתנו לזה לקרות, אנחנו נרוץ ונתפוצץ על יריבות.

הייתה לנו מנהיגות ממש לא-אנוכית. הקבוצה הייתה בנויה היטב, לא צעירים בלבד ולא ותיקים בלבד, סגל מאוזן. מנהיגות ותיקה של איגודלה וברבוסה ובוגוט שהבינו שזו הזדמנות להיות מיוחדים.

דיברתי על זה – עומק, משחק מהיר ומשוחרר.

קרול:

הרבה היו מרגישים שבמצב כזה חשוב להיות במרכז, לשים את עצמך באמצע.

אתה יותר הערכת את המצב, כיבדת את המקום ממנו באו, זה הנחה את ההחלטות שלך.

אין דבר יותר טוב מזה לשמוע בתור שחקן.

זה חוסר אנוכיות מצדך, שמת את האגו של עצמך בצד וזה נתן להם אפשרות לשגשג.

קר:

היה לנו צוות נהדר. רון אדאמס, אלווין ג'נטרי, הם עזרו להנחות אותי.

אם אתה מרגיש נוח עם עצמך אז אימון זה לשרת את השחקנים שלך. אבל צריך לעשות את זה בצורה סמכותית.

צריך להיות פגיע מבחינה אנושית אבל גם להראות להם שאתה יודע מה אתה עושה.

פיל ג'קסון ופופוביץ' היו נהדרים בזה. פופוביץ' בייחוד, הרגשת את הצניעות שלו. ידעת כמה אכפת לו, אבל הוא ידע על מה הוא מדבר.

זו עמדה בעלת המון כח. אתה לא אומר להם מה לעשות, אתה מנסה להוציא את המיטב מהם.

קרול:

אם הייתי אבא, מה הייתי עושה ואיך הייתי עושה כדי שהילד שלי יצליח וימצה את עצמו? לקח לי זמן להבין... אם אכפת לך, אם אתה אוהב אותם, מה תעשה כדי שהם ייהנו איתך? וכשאתה עושה את זה באופן עקבי, הם מאמינים לך ומאמינים בך, ואנשים מבטאים את עצמם.

קר:

אני אדגים למה הכוונה לגבי הצניעות של פופוביץ': בשנת 1999 זכינו באליפות, וכשנגמר המשחק החמישי, ניצחנו, מביאים את כל הבמה, טים דאנקן זוכה בפרס השחקן המצטיין, כל הסיפור...

פופוביץ' והצוות לא על הבמה, הם 10 מטר מהבמה, מסתכלים עלינו מהצד. אתם עשיתם את זה, הבמה שלכם.

מתי אתה ידעת שרצית להיות מאמן?

קרול:

גדלתי ושיחקתי בכל סוג ספורט. אהבתי לשחק. נהניתי. למאמן שלי בתיכון היה מחנה בקיץ. בכיתה ט' שאל אותי אם אני רוצה לעזור לו. במשך שמונה שנים אימנתי שם. לא דמיינתי את עצמי מאמן. רק כשסיימתי אוניברסיטה ולא התקבלתי להיות מקצוען ולא ידעתי מה אני רוצה לעשות זה קרה –  הציעו לי להיות עוזר מאמן בזמן שאני עושה תואר שני. הסכמתי. אחרים ראו את זה בי, וזה החזיק עד עכשיו, אני אסיר תודה על זה.

קר:

תמיד חשבתי שאאמן. אבא שלי היה מרצה. אמא שלי גם. זה היה בדם שלי. לא חשבתי שאשחק ב-NBA, חשבתי שאתחיל לאמן אחרי הקולג'. הפתעתי את עצמי שהקריירה שלי נמשכה ככה. הילדים שלי היו צעירים כשסיימתי את קריירת המשחק שלי אז בחרתי לעבוד בטלוויזיה כדי להיות בבית יותר, אבל תמיד רציתי לאמן, ואחד הדברים הטובים כשעבדתי בטלוויזיה, זה שזכיתי לפגוש המון מאמנים ולשבת לשוחח איתם.

למדתי המון, וכשהילדים שלי היו בקולג' החלטתי שזה מה שאעשה. לא דמיינתי שאאמן את הווריורס בעבודה הראשונה שלי, זו הייתה תקופה ממש כיפית.

קרול:

אנחנו רדפנו אחרי משרות אימון. גררתי את המשפחה שלי בכל מקום. עברתי איזה 17 תפקידים. לא היה לנו בבית. רק לאחרונה זכינו למשרות יותר יציבות. אני ממש גאה בך שהחלטת לשים את הקריירה שלך בצד כדי להיות עם המשפחה.

קר:

כן, יש לנו מקצוע נהדר ואני מודה על הזכות להיות חלק ממנו עכשיו.

‍

לשמיעת הפרק באנגלית אפשר ללחוץ כאן.