"כשאנשים רגילים מתאמנים הם חובטים חבטות בכדור. כשמקצוענים מתאמנים, הם חובטים חבטות גולף." עוד פנינים מהספר בפנים.
באתר bookdepository.com (שנסגר מאז כתיבת הפוסט) היו פעם אחלה מבצעים, משלוחים בחינם לכל העולם, וכמובן, אופציה לראות ספרים שקשורים לספרים שחיפשת או לדברים שהתעניינת בהם בעבר.
נכון, המטרה העיקרית שלהם היא לעשות כסף מההמלצות האלה, אבל במקרה של היסטוריית חיפוש הספרים שלי – הם פגעו בול, כי הם המליצו על הספר שבכותרת.
כמה דברים שלקחתי מהספר ולא מופיעים בחוקים:
1. הרבה אנשים יודעים שכדי להצליח במשהו – לשחק טניס, ללמד כדורעף, ללמד בבית ספר יסודי – צריך להיכשל.
אין לנו מנוס מזה, חייבים להיכשל.
אבל אולי לא חייבים להיכשל כל כך הרבה. אחרי הכול, הדבר שצריך להתאמן עליו כדי להצליח הוא... להצליח.
כלומר, צריך לעשות את הדבר הנכון, המתאים, זה שנרצה לבצע בפעמים הבאות – עד שנדע לעשות אותו.
זה לא תמיד אפשרי, בטח לא בסביבה פתוחה – כזו שהמצבים בה משתנים די הרבה – אבל זו השאיפה – להתאמן על להצליח.
2. כדי להתאמן על הדברים שחשובים לנו, כמובן כדאי לדעת מה הם, אבל גם אחרי שאנחנו יודעים מה הם, אנחנו צריכים לתכנן.
וכן, זה דורש יותר תכנון מאשר אימונים "רגילים", אבל אם המטרה היא להיות מצוינים במשהו, אי אפשר להיות "רגילים".
זה אומר שאי אפשר להכין את ההרצאה לפגישה של כל המאמנים חצי שעה לפני שהיא מתחילה, ואי אפשר לחשוב מה יהיה באימון כשאנחנו באוטו בדרך לשם.
זה אומר שצריך לתכנן שנה, לתכנן חודש, לתכנן שבוע, לדעת מה הנושאים שיהיו חשובים בכל שלב, ולעשות את המיטב כדי לתכנן גם ברמה הטכנית והטקטית וגם ברמה הגופנית וגם ברמה המנטלית.
עוד על נושא התכנון - בלחיצה כאן.
3. ההקדמה לפרק שנקרא culture of practice (תרבות של אימון) מציינת בצורה מדויקת שאפשר לתכנן איזה אימון שרוצים ולעשות זאת היטב, אבל אם הספורטאים לא אוהבים להתאמן או לא רוצים להתאמן או לא מבינים כמה זה חשוב להתאמן, האימון לא ישיג את המטרות שלו.
עוד על נושא התרבות הקבוצתית ובכלל - בלחיצה כאן.
4. סיפור נחמד על ספורטאית שמתחרה בסקי ונער שואל אותה, שאלה בסגנון "את כל כך טובה! את לפעמים נופלת בכלל...?"
היא חשבה לעצמה "לא."
והיא גם חשבה לעצמה "אם הייתי מייעצת למישהי חשובה לי איך להתאמן הייתי מייעצת לה לעשות דברים שיגרמו לה ליפול."
ואז היא הבינה שהיא צריכה לשנות את הדרך בה היא מתאמנת – לדחוק את עצמה יותר לקצה.
הנה עוד פוסט בנושא הזה - לחצו כאן.
5. להיות נחמד לא תמיד עוזר.
אם מישהו טועה, כשאומרים לו "אני מצטער שאני צריך להגיד את זה, אבל..." - זה משדר שטעויות והמשוב עליהן הן דבר שצריך להתנצל עליו.
או אם אומרים לו "זה בסדר, זה היה ממש קשה, עשית את הכי טוב שלך" - זה משדר הנמכת ציפיות, שלא היה לו סיכוי מראש.
אין מה להסתובב סביב הנושא ולחשוש ממתן משוב על כישלון – זה משדר שכישלון זה משהו שיש לחשוש ממנו, שזה עניין גדול ונוראי.
כדאי להיות נעים, ישיר, לא "להתנחמד" אלא לתת את המשוב ולעבור הלאה כדי שכולם יידעו שטעויות הן חלק נורמלי מהאימון.
"הוא לא נחמד" אנחנו אומרים - ולפעמים נחמדות זה לא מה שחשוב.
