הטיית ייצוגיות יכולה לגרום לנו להעדפה של התבססות על פרטים ייצוגיים (כמו נראות או סטריאוטיפ) על חשבון אומדנים סטטיסטיים.
מה הסיכוי שהאישה בתמונה ספרנית?
קבוצת הטיות יציגות מכילה טעויות הקשורות בהסקת סיבתיות שגויה או שיוך של דוגמאות פרטיות ללא קשר מבוסס אל הכלל. במילים אחרות, מדובר בשגיאה בהבנת הקשר שבין התרחשות אירוע לבין רמת הייצוגיות שלו.
הסיכוי של שחקן כדורסל בתיכון בארה"ב להיות שחקן מקצוען הוא 0.03%. זה 3 מכל עשרת-אלפים שחקנים.
הסיכוי של שחקן כדורסל בתיכון בארה"ב להיות שחקן במכללות הוא 3.3%. זה 33 מכל 1000 שחקנים.
מייקל נולד להורים שיכולים להרשות לעצמם אימונים אישיים, והמאמן שלו בתיכון משקיע בו מאוד. בכיתה י"א מייקל כבר 1.98 מטרים, הוא רכז ראשון והקבוצה שלו מתחרה על אליפות המדינה. במחנה היוקרתי של פייב-סטאר מייקל הרשים מאוד את הסקאוטים.
מה הסיכוי של מייקל להיות שחקן מקצוען? תשובה בסוף.
בניסוי מפורסם של טברסקי וכהנמן התבקשה קבוצה של אנשים להעריך מה הסיכוי שאדם אקראי הוא עורך דין או מהנדס. למשתתפי הניסוי הוצגו 2 סוגי מידע:
1. גודל הקבוצות שמהן נדגמו האנשים שעליהם מתבצעת ההערכה.
2. תיאור כללי של האדם האקראי שנבחר.
למשל, נאמר למשתתפים שמתוך קבוצת של 100 איש ישנם 30 מהנדסים ו-70 עורכי דין, ושהאיש שנבחר מתאפיין בתכונות מסוימות שנשמעות כמתאימות למי שעוסק בהנדסה. מה הם מצאו? המשתתפים בניסוי העריכו באופן מובהק שלאדם האקראי שנדגם יש יותר סיכוי להיות מהנדס מאשר עורך דין, זאת בניגוד גמור לסבירות הסטטיסטית שכן מתוך הקבוצה ממנה נבחר הסיכוי שיהיה מהנדס הוא 30% לעומת 70% שיהיה עורך דין.
ניסויים כאלה מראים בצורה מעניינת את אחת ההטיות החזקות המשפיעות על הסקת מסקנות – הטיית יציגות. בני אדם נוטים להעריך את הסיכוי שדבר מה יתרחש (וגם את מידת האפקטיביות של פעולות מסוימות) בהסתמך על הדימיון או הקירבה של אותן התרחשויות או תכונות למה שהם מכירים, יודעים ומקווים.
זה קורה גם כאשר נתונים סותרים וחזקים יותר זמינים עבורם. כלומר, הטית היציגות עשויה להיות חזקה יותר מנתונים הסתברותיים של ממש גם כשהם זמינים לנו. נטייה זו עשויה להביא לכשל בהסקת מסקנות נקודתית ובמצבים מסוימים אף להוביל חשיבה מוטה הפוגעת ביכולת לפעול לאורך זמן בצורה אפקטיבית.
כיצד זה עשוי להראות? ננסה לתאר מצב היפותטי בקבלת החלטות באימון:
דמיינו מצב בו מאמן צעיר מעוניין לשפר את אחוזי הסיומת ההתקפית של שחקני קבוצת הנוער שלו. לצורך כך הוא עושה מה שנהוג לעשות בתחומים מעשיים כמו אימון (ובמידה רבה של צדק) ומתייעץ/הולך לראות בעצמו תרגילים לשיפור סיומות אצל מאמן מנוסה שהמאמן הצעיר בוטח בו ויודע שתרגילי האימון שלו מתגלים כאפקטיביים בדרך כלל.
לאחר שהמאמן הצעיר מיישם את התרגיל החדש לאורך זמן הוא מגלה שמתוך 10 שחקנים עם נקודת התחלה דומה ברמת הסיומות שלהם, אצל 3 מהם השתפרו הסיומות באופן משמעותי. בשלב זה עשויה לפרוץ הטיית היצוגיות – המאמן הצעיר, שיוצא מנקודת הנחה שהתרגיל של המאמן המנוסה והטוב אפקטיבי כתמיד, יבחר להסתכל על 3 השחקנים שכן השתפרו ולתלות בכך כהוכחה ניצחת למה שחשב – התרגיל שיפר את הסיומות.
מצד שני, בהיותו מסיק את המסקנה הזו הוא בחר להתעלם מהעובדה שאצל 70% מהשחקנים הרלוונטיים ל"ניסוי" לא התגלה כל שיפור. חשיבה מוטה מסוג זה נקראת "הטיית האישוש/אישור", והיא הטייה שעשויה להתרחש עבור כל אדם בלי קשר לרמת המקצוענות, גילו, מוצאו או רמת האינטליגנציה שלו.
בפוסטים הבאים נמשיך לצלול לתוך מגוון ההטיות הקוגניטיביות שעשויות לקרות למאמנים ואנשי מקצוע אחרים כשבסיומם ננסה להבין כיצד אפשר להימנע מההטיות האלה להתרחש ואיך ניתן למקסם את קבלת ההחלטות ואיכות העבודה גם כשההטיות הללו שוחרות לטרף.
מה הסיכוי של מייקל להיות שחקן מקצוען?
זה שמייקל נראה כמו שחקן כדורסל, ההורים והמאמן שלו תומכים בו, הוא משחק כדורסל ברמה גבוהה בתיכון שלו ואפילו קיבל משוב חיובי ממארגני מחנה כדורסל נחשב, לא משנה את הסיכוי שלו.
הסיכוי הוא 0.03%.
