כשאימנתי את קבוצת הילדות בגליל העליון, הקבוצה התאמנה גם בימי שישי בבוקר. בתחילת השנה הראשונה לא היינו בטוחים שהן ירצו להתעורר מוקדם גם בשישי, כשאין לימודים, אבל הן רצו.

בתחילת השנה השנייה, כשרוב השחקניות המשיכו מהשנה הקודמת וההרגלים כבר היו במקומם, הגעתי בשעה 9:15 לאולם, חצי שעה לפני תחילת האימון, וגיליתי שרוב הקבוצה כבר חיכתה לי בדלת האולם במבט של "איך אפשר להשתפר פה כשהשחקניות מגיעות לפני המאמן..."

קיבלתי עליי את האתגר ובשבוע לאחר מכן הגעתי לאולם בשעה 9:00. שתי שחקניות הגיעו שתי דקות אחריי, ומיד אחריהן התחילו להיכנס לאולם עוד שחקניות.

אמרתי להן שהפעם ניצחתי אותן, ואחת ענתה "לא להרבה זמן..."

‍

במחנה כדורסל אחד בו אימנתי אמר לי ילד "קמתי היום בשעה 6:00."

עניתי לו "זה באמת מוקדם, ואם אני אגיד לך שקמתי היום לפניך?"

ובלי להתבלבל הוא ענה בחזרה "זה כי אתה מאמן, אתה צריך להיות קודם."

‍

מה דעתכם, מי צריך להיות קודם במגרש האימונים?

‍

***

מספר תשובות עלו לשאלה הזו, ביניהן:

1. המאמן, בלי ספק בכלל, ואם הוא לא מגיע ראשון אז הוא לא מהווה דוגמה אישית לשחקנים שלו. שלא יבוא בדרישות אליהם.

2. המאמן צריך לבוא מוכן לאימון. אם את ההכנה שלו עשה מחוץ לאולם אז אין מניעה שיגיע רבע שעה לפני. שחקנים צריכים יותר זמן להתכונן פיזית באולם. כל אחד צריך להגיע מוכן בדרכו שלו.

3. שניהם צריכים להגיע מוקדם מספיק, והספורטאי הוא זה שצריך לבוא לפני ולהיות מוכן לנצל 100% מהזמן שהמאמן שלו נמצא שם. הדוגמה האישית נכנסת כשזה עדיין לא קורה. כשזה כן, אז זו כנראה הצלחה של שני הצדדים.

‍

עוד על דוגמה אישית.