במהלך מחנה אימונים ביפן, פגשה יעל ארד את גיבור ילדותה, אלוף העולם לשעבר קאשי וואזאקי, שנתן לה עצה שתלווה אותה תמיד.
ניגשתי לקאשי וואזאקי, הורדתי את ראשי בקידה, כפי שנהוג, ואמרתי לו:
"מיסטר קאשי וואזאקי, Nice to meet you, my name is Arado San" (ככה היפנים נהגו לכנות את שמי), ואז הוא הסתכל עלי ואמר: "ארדו סאן, אני הייתי אלוף עולם ליום אחד!"
אמרתי לו: "קאשי וואזאקי, אתה היית אלוף עולם שמונה שנים, מדוע אתה אומר שהיית אלוף עולם ליום אחד?"
"אני הייתי אלוף העולם ליום אחד", התעקש, "ביום לאחר התחרות ידעתי שאם אמשיך לחשוב שאני הכי טוב מכולם, אסתובב כמו טווס, אתאמן קצת פחות, אזלזל מעט במתחרים שלי. הם לעומתי ילמדו היטב את הטכניקות שלי וישאפו לנצח אותי וכך אגיע לתחרות הבאה כשאני עלול להפסיד. אני הייתי אלוף עולם ליום אחד. ביום שנגמרה התחרות הנחתי את המדליה בארון וחזרתי להתאמן כאילו לא קרה דבר, וזו הסיבה שהייתי אלוף עולם שמונה שנים."
זו כנראה אחת העצות הטובות ביותר שקיבלתי בקריירה שלי. אולי בזכותה זכיתי להיות בצמרת העולמית כשש שנים ברציפות.
אנחנו משתמשים בקלישאה הישראלית: "אסור לנוח על זרי הדפנה". בשפתו של קאשי וואזאקי: לא חשוב אם אנחנו הצבא הטוב ביותר, החברה העסקית המובילה בעולם, או הספורטאי הטוב בעולם - מידת הצניעות והתובנה שאנחנו אלופי העולם ליום אחד חשובה ומשמעותית.
גם המאמן של קונור מק'גרגור, לוחם MMA מהטובים בעולם, דוגל בגישה הזו. לחצו כאן כדי לקרוא.
עוד מהספר שכתבה ארד על הקריירה שלה בלחיצה כאן.
